בגדי הכהן הגדול תוכננו לא רק לשם פאר, אלא מתוך מחשבה הנדסית ומעשית שתאפשר לו לבצע את עבודתו ביעילות. הכתוב מתמקד במבנה הכתפיות של בגד האפוד, אשר נועדו להחזיק את הבגד על גופו ולשאת את אבני השוהם וחושן המשפט.
הביטוי שְׁתֵּי כְתֵפֹת מתייחס לחלק העליון של האפוד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשתי רצועות בד, מעין כתפיות, העולות מגבו של הכהן אל עבר כתפיו. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי רוחבן וצורתן. בעוד שחלק מן המפרשים סבורים כי אלו היו רצועות צרות [רש"י, בכור שור, חזקוני], [רשב"ם] טוען כי הכתפות היו רחבות וכיסו את כל גבו העליון של הכהן. לשיטתו, אילו היו אלו רק רצועות צרות, הן היו נשמטות ונופלות בכל פעם שהכהן היה מתכופף במהלך עבודתו. [מלבי"ם] מציע עמדת ביניים, לפיה הכתפות היו רחבות בחלקן התחתון וכיסו את הגב, אך הלכו והצרו לכדי רצועות ככל שהתקרבו לאזור הצוואר.
התורה משתמשת בכפילות לשון לתיאור החיבור: חֹבְרֹת וכן וְחֻבָּר. הפרשנים מסבירים כפילות זו במספר דרכים. [ספורנו] מפרש כי משמעות המילה חֹבְרֹת היא שהכתפות היו מכוונות ומותאמות להפליא בדוגמת האריגה שלהן לזו של האפוד. פרשנים אחרים מסבירים כי הכתפות היו מחוברות זו לזו בחלקן העליון [שטיינזלץ, מלבי"ם]. באשר למילה וְחֻבָּר, רוב הפרשנים מסכימים כי הכתפות לא נארגו יחד עם חלקו התחתון של האפוד כיחידה אחת, אלא נארגו בנפרד ולאחר מכן חוברו ונתפרו אל חגורת האפוד באמצעות מחט [רש"י, רלב"ג, קאסוטו]. מנגד, [העמק דבר] מציע גישה שונה, לפיה הכתפות כלל לא נתפרו בתפירה קבועה, אלא חוברו באמצעות קרסים רק בשעת הלבישה עצמה, מה שאיפשר להחליף בין ימין ושמאל.
מיקומן של הכתפות מוגדר במילים אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. הכוונה היא לשני קצוות רוחבו של האפוד מאחור. האפוד עצמו לא הקיף את כל הגוף, אלא רוחבו היה כמידת גבו של הכהן בלבד, עד לגובה המרפקים [רש"י, ביאור יש"ר]. מתוך קצוות אלו עלו הכתפות על שכמו של הכהן, התקפלו וירדו אל עבר חזהו, ושם נאחזו בטבעות החושן כדי להחזיקו במקומו [רש"י, קאסוטו].