בגד הכהונה העליון והייחודי ביותר שנישא על לבו של הכהן הגדול הוא החושן. כלי זה לא שימש רק כפריט לבוש מפואר, אלא היווה מוקד של קשר ישיר עם ההשגחה העליונה, דרכו הוכרעו ספקות לאומיים ודרכו מצאה האומה את הדרכתה בשעות גורליות.
המילה חֹשֶׁן מוגדרת על ידי הפרשנים במספר אופנים. הגישה המרכזית רואה בו מעין נרתיק או כיס שנועד להכיל בתוכו את האורים והתומים [רשב"ם, הכתב והקבלה], או כתכשיט וסמל מעמד המעיד על תפקידו של הכהן כשופט [שטיינזלץ]. מנגד, יש המציינים כי מקור המילה סתום מבחינה בלשנית [קאסוטו]. מבחינה רעיונית, יש שפירשו את המילה כהיפוך אותיות של המילה "נחש", שכן בעוד שהניחוש מייצג פנייה לכוחות טומאה והבל לבירור עתידות, החושן מייצג דרישה בקדושה ובאמת [הכתב והקבלה]. בנוסף, יש שקשרו את המילה לשורש ח.ו.ש, המעיד על מהירות, שכן החושן נועד למהר ולעשות משפט [העמק דבר].
התוספת מִשְׁפָּט לשמו של החושן מעוררת דיון נרחב בקרב הפרשנים, ומתחלקת לשלוש גישות עיקריות. הגישה הראשונה והרווחת ביותר מסבירה כי המילה משפט משמעותה בירור דברים וספקות. החושן, באמצעות האורים והתומים שבו, שימש כדי לברר שאלות ציבוריות הרות גורל, כגון יציאה למלחמה, והבטיח תשובות ברורות ואמיתיות [רש"י, רשב"ם, שד"ל, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור יש"ר, פרדס יוסף]. הגישה השנייה רואה במונח זה ביטוי לכפרה. כשם שבגדי כהונה אחרים מכפרים על חטאים שונים, כך החושן נועד לכפר באופן ספציפי על עוון של קלקול הדין ועיוות המשפט בישראל [רש"י, כלי יקר, בעל הטורים]. הגישה השלישית מדגישה פן לאומי-אקטיבי, ולפיה "משפט" משמעותו תביעת עלבונם של ישראל ויציאה לעשיית שפטים ונקמה באויביהם במלחמות [העמק דבר].
הציווי לעשות את החושן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב מתייחס במישור המעשי לאריגה הכוללת צורות וציורים [העמק דבר], ויש אומרים צורות שונות משני צדי האריג [הכתב והקבלה]. במישור הסמלי, מונח זה קושר את החושן לעולם המחשבה. קלקול הדין הוא חטא התלוי כולו במחשבתו ובלבו של הדיין, היכול להטות את הדין בסתר ללא שאיש ידע מלבד ה', בוחן הכליות והלב. לכן החושן נישא על הלב ונעשה ב"מעשה חושב", כדי לכפר על מחשבות פסולות של שופטים נוטלי שוחד [כלי יקר, אלשיך].
הכתוב מורה כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ, כלומר על החושן להיות מורכב מאותם חומרים יקרים שמהם עשוי האפוד [תורה תמימה, שטיינזלץ]. ההשוואה לאפוד אינה רק טכנית אלא גם מהותית: האפוד מכפר על עבודה זרה, והחושן מכפר על קלקול הדין. ההקשה ביניהם באה ללמד שעיוות המשפט שקול בחומרתו לעבודה זרה, שכן שניהם חטאים חמורים התלויים במחשבת הלב [כלי יקר].
החומרים שמהם נארג החושן, זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, שזורים יחד בטכניקה מורכבת. כל חוט היה מורכב משבעה חוטים דקים (חוט זהב אחד ושישה חוטי צמר או פשתן), כך שסך הכל נארג החושן מעשרים ושמונה חוטים כפולים [רבנו בחיי, תורה תמימה]. מעבר ליופיים, חומרים אלו טומנים בחובם מסר נוקב לדיינים: הזהב והתכלת מזכירים לדיין שלא להסתנוור מעושרו של בעל הדין אלא לזכור את ה' (הנרמז בתכלת הדומה לרקיע ולכיסא הכבוד). הארגמן, תולעת השני והשש מזהירים את השופט להתייחס בשוויון מוחלט לעשיר הלבוש בגדי מכלול וארגמן ולעני הלבוש סחבות (תולעת), ולשזור את הדין ביניהם באופן שווה, ישר והוגן לחלוטין [אלשיך].