השורה השנייה בחושן המשפט נושאת שלוש אבני חן ייחודיות, אשר זיהוין המדויק העסיק את המפרשים לאורך הדורות.
לגבי האבן הראשונה בטור, נֹפֶךְ, קיימת אי ודאות באשר לזיהויה [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. יש מי שמזהה אותה כאבן ירוקה הנוטה לשחור, וקושר את שמה למילה המקראית "פוך", חומר ששימש לאיפור וצביעת העיניים [נתינה לגר]. מנגד, יש המזהים אותה עם אבני חן אדומות או אחרות שהיו מוכרות בעת העתיקה [חזקוני].
האבן השנייה, סַפִּיר, היא היחידה מבין השלוש שזיהויה נחשב לברור ומוסכם. מדובר באבן תכולה כצבע השמיים, המוכרת גם מהביטוי המקראי "לבנת הספיר" [קאסוטו, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, מקור שמה מוסבר כביטוי לדבר מציץ ומאיר, המפיץ ניצוצות של אור ולעיתים אף נראה כמשקף גוונים רבים [נתינה לגר].
באשר לאבן השלישית, יָהֲלֹם, לא ברור לחלוטין אם מדובר באבן המוכרת לנו כיום בשם זה [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, משמעות שמה נגזרת משורש המבטא הכאה ושבירה, בדומה למילה "הולם", מה שמצביע על כך שזוהי אבן חזקה במיוחד המסוגלת להכות, לשבור ולנקוב אבנים אחרות [נתינה לגר].