מלאכת בגדי הכהן הגדול דרשה דיוק רב לא רק ביופיים, אלא גם במנגנון החיבור המכני שבין החלקים השונים. הכתוב מתאר את יצירת שרשראות הזהב שנועדו לקשר בין האפוד לבין החושן, קשר שנועד להיות חזק ולהעביר את כובד המשקל מחלק אחד למשנהו [רש"ר הירש].
באשר לצורתן של שְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת אלו, קיימת הסכמה רחבה כי הן לא היו עשויות כשלשלאות רגילות של טבעות חלולות המושחלות זו בזו. תחת זאת, הכתוב מצווה לעשותן מַעֲשֵׂה עֲבֹת, כלומר שזורות וקלועות לאורכן כעין חבלים עבים [רשב"ם, רש"י, בכור שור]. צורה זו העניקה להן את החוזק הנדרש לשאת את משקלו הכבד של החושן [קאסוטו]. מבחינה תחבירית, הצירוף שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת משמעו סמיכות, כלומר שרשראות העשויות מקליעות [ברכת אשר]. מנגד, יש הסבורים כי השרשראות אכן היו מורכבות מטבעות, אך הטבעות עצמן היו קלועות מחוטים דקים, מה שהקנה להן גמישות להתרחב ולהתכווץ בהתאם לתנועות צוארו של הכהן הגדול [העמק דבר]. גישה נוספת גורסת כי המונח מתאר מספר שרשראות נפרדות שסובבו ושזרו אותן יחד לכדי חבל אחד [רש"ר הירש].
המילה מִגְבָּלֹת זכתה למספר כיווני פרשנות. הגישה המרכזית קושרת מילה זו לשורש ג.ב.ל, ומסבירה כי השרשראות נעשו במידה מדויקת ומצומצמת שהגבילה את המרחק שבין כתפות האפוד לקצות החושן, כך שיהיו שוות באורכן ומכוונות היטב [ספורנו, רלב"ג, אבן עזרא]. אחרים מפרשים שהכוונה היא למיקומן בקצה ובגבול החושן והמשבצות [רש"י, שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה כתיאור של מבנה השרשרת עצמה: או שבראש השרשרת הייתה חתיכה עבה וקשיחה שנועדה להיכנס אל תוך המשבצת [ביאור יש"ר], או שאלו היו שרשראות קצה שצמחו ישירות מתוך שולי הבגד עצמו כהמשך טבעי שלו, ולא חוברו אליו באמצעות טבעות חיצוניות, מה שיצר חיבור הדדי ובלתי נפרד בין האפוד לחושן [רש"ר הירש].
ההוראה וְנָתַתָּה את השרשראות עַל הַמִּשְׁבְּצֹת (מסגרות הזהב) מעוררת קושי, שכן ציווי הקביעה המלא מופיע רק בהמשך הפרשה. הפרשנים מסכימים כי אין כאן ציווי מיידי לעשייה, אלא לשון עתיד והוראה מקדימה. השרשראות מוזכרות כאן רק כדי להסביר את מטרתן של המשבצות שנעשו באפוד, ולהודיע שבעתיד יזדקקו להן כדי לתלות עליהן את השרשראות שיחברו את החושן [רש"י, מלבי"ם, קאסוטו, חזקוני].
אף שהפסוק מזכיר שתי שרשראות, מתקיימת מחלוקת לגבי המספר הכולל של השרשראות במערכת הלבוש. בעוד שחלק מהמפרשים טוענים שהיו רק שתי שרשראות שחיברו בין שני הבגדים [רש"י, מלבי"ם], קיימת דעה המבוססת על השוואה להמשך הפרשה, ולפיה היו בסך הכל ארבע שרשראות, שתיים שיצאו מהאפוד ושתיים שיצאו מהחושן, ליצירת חיבור כפול וחזק [רש"ר הירש, מלבי"ם בדעת הרמב"ם].