מלאכת חיבור בגדי הכהן הגדול דרשה דיוק רב, וכאן הכתוב מתמקד באמצעים הפיזיים שנועדו להדק ולחבר את החושן אל האפוד. לאחר שהוזכרו השרשראות מוקדם יותר בפרשה, הכתוב שב לפרט את אופן עשייתן וייעודן הספציפי.
המילים עַל הַחֹשֶׁן אינן מציינות בהכרח מיקום פיזי על גבי הבגד, אלא משמעותן "בשביל החושן" או "עם החושן" – כלומר, אלו השרשראות שנועדו להיתלות על האפוד ולהתחבר לטבעות החושן [רש"י, חזקוני, פרדס יוסף]. יש המדגישים כי נדרשה עשייה מיוחדת לשם קדושת החושן, שכן מעלתו וקדושתו גבוהות מאלו של האפוד בשל האורים והתומים שבו, ולכן השרשראות הקרובות אליו נעשו בכוונה מיוחדת [העמק דבר].
המילה שַׁרְשֹׁת מתייחסת לאותן שרשראות שכבר הוזכרו קודם לכן (בפסוק י"ד), והן נשנות כאן בשינוי צורה קל כדי להבהיר את תפקידן [רשב"ם, אבן עזרא, קאסוטו]. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה זהה ל"שרשרות", בדומה למילה "שלשלת" בלשון חז"ל [נתינה לגר, שפתי כהן]. עם זאת, גישה ציורית יותר גוזרת את המילה מהשורש ש.ר.ש, ומסבירה כי כשם ששורשי האילן מאחזים אותו היטב בקרקע, כך השרשראות הללו נאחזות ומעגנות את החושן אל האפוד [רש"י, ביאור יש"ר].
באשר למילה גַּבְלֻת, קיימות במקורות מספר גישות המשלימות זו את זו:
הפירוש המרכזי הוא מלשון "גבול" או "קצה", שכן השרשראות חוברו אל קצות החושן [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
גישה אחרת מפרשת זאת מלשון הגבלה פיזית – בקצות השרשראות היו מעין כפתורים שקיבעו אותן בתוך משבצות הזהב ומנעו מהן להחליק החוצה [מלבי"ם], או שהיו אלו שרשראות באורך קבוע ונוקשה שלא ניתן היה להאריך או לקצר [ספורנו].
דעה נוספת מבחינה בין החלק העליון של השרשראות (שכונה קודם "מגבלות") שהיה רחב וגמיש, לבין החלק התחתון הקרוב לחושן שנקרא גַּבְלֻת, משום שהיה צר, מוגבל וקצר יותר, כדי שייכנס בקלות לתוך הטבעות [העמק דבר].
לבסוף, השרשראות מתוארות כמַעֲשֵׂה עֲבֹת. בניגוד לשרשראות רגילות העשויות מחוליות ולולאות בודדות המשתלבות זו בזו, שרשראות אלו היו שזורות וקלועות מחוטי זהב טהור, במראה רציף הדומה לחבל עבה [רש"י, ביאור שטיינזלץ, ברכת אשר].