שלב זה במלאכת המשכן משמש כגשר מבני וענייני בין תיאור האפוד לבין תיאור החושן שיבוא אחריו. כאן מוצגים רכיבי החיבור שנועדו לקשר בין שני בגדי הקודש הללו [קאסוטו]. על אף שהמילה מִשְׁבְּצֹת מופיעה בלשון רבים, הכוונה היא לשתי משבצות בלבד. התורה מציגה אותן כעת באופן חלקי, ושומרת את תיאור תפקידן המלא לפרשה הבאה העוסקת בחושן. מטרתן המרכזית הייתה לשמש כעוגן לשרשראות שחיברו את חלקו העליון של החושן אל כתפות האפוד, כדי להבטיח שהחושן לא יזוז ממקומו [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים].
הפרשנים מציעים תיאורים מגוונים לצורתן ואופן פעולתן של המִשְׁבְּצֹת. גישה אחת מתארת אותן כתכשיטי זהב בעלי נקב מפולש ומעוטר שנועד להשחלה [קאסוטו, חזקוני], או כמעוצבות בצורה המזכירה עיניים [אבן עזרא]. גישה אחרת מסבירה שמדובר בטסי זהב בעלי שקעים שנועדו להחזיק את קצות השרשראות העבות, בדומה לאבזם או כפתור בקצה חגורה [רשב"ם]. יש מי שמדייק כי מדובר בטס מרובע וחלול המכיל מעין סיכה לתפיסת השרשרת, שכן רוחב השרשראות לא אפשר שימוש בטבעת עגולה [העמק דבר]. דעה שונה לחלוטין גורסת כי המשבצות היו ארוגות מחוטי זהב ויצרו חתיכות קטנות בעלות תאים [רלב"ג].
באשר למיקומן המדויק, המשבצות נקבעו בקצוות של כתפות האפוד כדי לקלוט אליהן את השרשראות [ביאור יש"ר, חזקוני]. בעוד שיש מי שמעלה אפשרות שמשבצות אלו הן בעצם אותן מסגרות של אבני השוהם שהוזכרו קודם לכן [רש"ר הירש], פרשנים אחרים שוללים זאת ומבהירים כי מדובר ברכיבים נפרדים לחלוטין [ביאור יש"ר]. יתרה מזאת, ייתכן שציווי כללי זה כולל בתוכו גם משבצות זהב נוספות שעתידות להיות משובצות על החושן עצמו, כפי שיפורט בהמשך [ביאור שטיינזלץ].