בגדי הכהן הגדול לא היו רק אמצעי לבוש ופאר, אלא כלי שרת רוחני שנועד לחבר בין ההנהגה האנושית להדרכה האלוהית. בלבו של חושן המשפט הונח סוד מסתורי שהפך את החושן לאמצעי תקשורת ישיר עם ה', שדרכו התקבלו הכרעות גורליות עבור העם כולו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאת האורים ואת התמים אינם חפצים שנוצרו על ידי אומנים בשר ודם. התורה אינה מצווה "ועשית" לגביהם, אלא משתמשת בה"א הידיעה לציון דבר שכבר קיים. מדובר בסוד אלוהי, כתב של שמות קדושים (שם המפורש) שנמסר ישירות למשה מפי הגבורה, והוא זה שהניח אותם פיזית בתוך הכפל של בד החושן [רש"י, רמב"ן, רבינו בחיי, ביאור יש"ר, ואחרים]. לעומת זאת, יש המפרשים כי האורים והתומים הם למעשה שתים עשרה אבני החושן עצמן, שנקראו כך משום שהיו אבנים מאירות ושלמות מטבען, ללא סיתות [הכתב והקבלה]. גישה היסטורית-מעשית יותר מציעה כי מדובר היה בשני גורלות פיזיים שנועדו לספק תשובות של "כן" או "לא" לשאלות ההנהגה [קאסוטו], ואילו דעה ייחודית גורסת כי אלו היו מגילות שעליהן נכתבו תחומי הגבולות של כל שבט, שהונחו בחושן כדי למנוע סכסוכי קרקעות [בכור שור]. מהזווית הפילוסופית, יש שראו בהם סמלים לכוחות הטבע וצורות הכוכבים שנועדו להכין את שכלו של הכהן לנבואה [רלב"ג], או סמלים למתח הרוחני שבין התשוקה הבוערת להידבק בה' (אורים) לבין המסירות התמימה לקיום המצוות המעשיות בעולם (תומים) [חומש קה"ת].
השם "אורים ותומים" נגזר מאופן פעולתם. הם נקראו "אורים" משום שהיו מאירים את דבריהם, ו"תומים" משום שהיו משלימים ומקיימים את הבטחתם [רש"י, תורה תמימה]. תהליך קבלת התשובה התרחש בדרגה של רוח הקודש, שהיא למעלה מבת קול אך למטה מנבואה רגילה. כאשר מלך או מנהיג היה שואל שאלה בענייני ציבור, הכהן היה מכוון בשמות ה"אורים", ומכוחם היו אותיות מסוימות מתוך שמות השבטים שעל אבני החושן מאירות או בולטות החוצה. מכיוון שהאותיות המאירות היו מפוזרות ולא יצרו מילה ברורה, הכהן היה מכוון מיד בשמות ה"תומים", שהעניקו ללבו תמימות ושלמות רוחנית להבין כיצד לצרף את האותיות למשפט בעל משמעות [רמב"ן, רבינו בחיי, טור הארוך]. בשונה מנבואות זעם שעשויות להתבטל אם העם חוזר בתשובה, התשובות שהתקבלו דרך האורים והתומים היו מוחלטות וסופיות [תורה תמימה, ביאור יש"ר].
הביטוי את משפט בני ישראל מתייחס להכרעות הדין ולגזירות העתידיות של ה', דרכן העם נשפט אם לעשות דבר מסוים או להימנע ממנו [אבן עזרא, רש"י]. בנוסף, נשיאת המשפט נועדה לכפר על טעויות ועיוותי דין שנעשו על ידי בתי המשפט בארץ [רש"י]. הכהן הגדול, המשמש כעיניים של העדה כולה, מוציא לאור את התעלומות ומברר את הספקות [כלי יקר].
כאשר התורה מצווה שהמשפט יהיה על לבו, הכוונה היא כפולה: מעבר למיקום הפיזי של החושן על החזה, יש כאן דרישה למודעות פנימית. הכהן נושא את משפטם במחשבתו, מהרהר בצרכיהם ומתפלל עליהם שיזכו בדין לפני ה' [ספורנו, קונטרס חיבה יתירה, חזקוני]. המילה תמיד אינה מחייבת שהחושן יהיה על החזה ללא הפסקה כלל, אלא שבכל פעם שהכהן נכנס אל הקודש לייצג את העם ולבקש הדרכה, עליו להיות עטור באורים ובתומים שיסייעו לו להוריד את ההכוונה האלוהית לעולם [ברכת אשר, העמק דבר].