שמות, פרק כ״ח, פסוק מ״א

פרשת תצוה

Exodus 28:41Sefaria

וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃

המעבר של אהרן ובניו מאנשים רגילים למשרתי ה' דורש תהליך מדוקדק של הכנה פיזית ורוחנית, המתרחש בעת הקמת המשכן [רשב"ם]. תהליך זה מורכב משלבים של לבישת בגדי הקודש, משיחה בשמן, הסמכה לתפקיד וקידוש.

וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ. הפרשנים מסכימים כי המילה "אֹתָם" מתייחסת לבגדי הכהונה הספציפיים שהוזכרו קודם לכן. על משה להלביש כל אחד בבגדים הראויים למעמדו: את אהרן בשמונת בגדי כהן גדול, ואת בניו בארבעת בגדי כהן הדיוט [רש"י, רלב"ג, ביאור יש"ר, קאסוטו]. ההדגשה שהלבשת הבנים נעשית "אִתּוֹ" (עם אהרן) מלמדת שכולם מולבשים ונמשחים באותו היום [הטור הארוך]. יש המציינים כי פעולת ההלבשה צריכה להיעשות בזה אחר זה ללא הפסק, כך שהיא נחשבת כאילו נעשתה בבת אחת [פרדס יוסף]. כמו כן, סדר הפעולות בפסוק הוא מדויק ומחייב: תחילה יש להלביש אותם בבגדים, ורק לאחר מכן למשוח אותם [אור החיים].

וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם. המשיחה בשמן המשחה המיוחד נעשית על גופם של אהרן ובניו, ולא על הבגדים [רש"י, גור אריה, ביאור יש"ר]. פעולה זו מהווה סימן רשמי של מינוי והמלכה לתפקיד, בדומה למשיחת מלך [קאסוטו]. מעבר לסמל החיצוני, משיחה זו מסמלת גדולה ורוממות, ופועלת פעולה רוחנית המרוממת את נפשם של הכהנים, תוספת על הרוממות שמעניקים להם הבגדים עצמם [העמק דבר, גור אריה].

וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם. ביטוי ייחודי זה זכה למספר כיווני פרשנות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ש"מילוי ידיים" הוא מונח המבטא חינוך, הסמכה ונתינת כוח וסמכות לתפקיד חדש. כשם שבעת מינוי אדם לתפקיד נהוג לתת בידו סמל לשלטונו (כגון כפפת עור) או למסור לידיו את כלי האומנות שלו, כך מילוי הידיים כאן מסמל את הענקת משרת הכהונה והחזקה בה [רש"י, ביאור יש"ר, קאסוטו, ברכת אשר].
לעומת זאת, יש החולקים על ההשוואה לסמלי שלטון חיצוניים, ומפרשים את הביטוי מלשון שלמות. אדם זר שאינו ראוי לעבודת הקודש, ידו נחשבת "חסרה"; אך כאשר הוא מוכשר ומוכן לתפקידו, ידו הופכת "שלמה" וראויה לכל העבודות והמלאכות במקדש [רמב"ן, ספורנו].
גישה שלישית מפרשת את הביטוי באופן מעשי, כמתייחס לפעולת הקרבת הקרבנות עצמה. בימי המילואים הכהנים מתרגלים את עבודת המקדש, מרגילים את ידיהם למעשה, ומצווים לעשות זאת בחריצות וללא רפיון ידיים [רלב"ג, אבן עזרא הקצר, העמק דבר]. ברובד פנימי יותר, הוזכר כי המילה "יד" מרמזת על כך שבאמצעות תהליך זה מושפעת עליהם מידת החסד האלוהית, המכונה "היד הגדולה" [אור החיים].

וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי. קידוש הכהנים נעשה באופנים שונים. יש המפרשים שהקידוש נעשה בדיבור, כלומר באמירה המכריזה עליהם כקדושים [אבן עזרא, חזקוני], ואילו אחרים סבורים שהקידוש חל באמצעות מעשה הקרבנות שיבוא לאחר ההלבשה והמשיחה [אור החיים]. קידוש זה דורש מהם לפרוש ולהיות מקודשים יותר מכל ישראל, ויש להזהירם שהדבר לא יביא אותם לידי גאווה, אלא להבנה שכך ראוי למשרתי ה' [העמק דבר]. בסופו של תהליך שלם זה, הם זוכים להיכנס לתפקידם ולשרת את ה' בקודש [שטיינזלץ, קאסוטו].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק מ׳
פסוק מ״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.