מעבר חד מתרחש בתיאור בגדי הכהונה, כאשר המוקד עובר ממלתחתו המפוארת ובעלת שמונת החלקים של הכהן הגדול, אל מדיהם של הכהנים ההדיוטות (בני אהרן). בגדיהם של הכהנים הרגילים מועטים ופשוטים יותר, אך מטרתם זהה: לייחד אותם משאר העם ולהעניק להם מעמד נשגב ומכובד כמשרתי ה'.
הפרשנים מסכימים כי הכהנים ההדיוטות לבשו ארבעה בגדים בלבד, שהם למעשה חלק מאותם שמונה בגדים שלבש הכהן הגדול [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים]. בגדים אלו כללו כותונת, אבנט, מגבעת ומכנסיים. אף על פי שהמכנסיים הם חלק מהמדים, הם אינם מוזכרים בפסוק זה אלא בהמשך הפרשה. הסיבה להשמטה זו היא שייעודם של המכנסיים הוא לכסות את הערווה מטעמי צניעות, ולכן אינם נחשבים למלבוש שנועד "לכבוד ולתפארת" כמו שאר הבגדים המוזכרים כאן [גור אריה]. כלל הבגדים היו עשויים מפשתן לבן, למעט האבנט שהיה עשוי מכלאיים – שילוב רקום של פשתן וצמר [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
באשר ללבוש עצמו, הכֻתֳּנֹת היו עשויות מאריג פשוט [קאסוטו]. השימוש במילה בלשון רבים הוביל למחשבה כי לכל כהן הוכנו שתי כותונות. גישה אחת מסבירה זאת בכך שהכותונת צמודה לבשר וסופגת זיעה, ולכן נדרש שיהיה בגד נוסף מוכן להחלפה [תורה תמימה]. גישה אחרת מציעה כי כותונת אחת נועדה לעבודת הבוקר המלכלכת של תרומת הדשן, והשנייה, הנקייה, לעבודת הקורבנות הרגילה [פרדס יוסף].
על הכותונת חגרו הכהנים את האַבְנֵטִים. מאחר שהכהנים הרגילים לא לבשו את המעיל העליון של הכהן הגדול, האבנט שלהם היה גלוי ובולט לעין, ולכן נעשה במלאכת רוקם יפה ומהודרת [קאסוטו].
על ראשם חבשו הכהנים מִגְבָּעוֹת, שהן סוג של כובעים. השורש של המילה נגזר מהמילה "גבעה", מה שמעיד על כך שהיו אלו כובעים גבוהים, מחודדים כלפי מעלה וללא שוליים [רש"ר הירש, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בעוד שהכהן הגדול חבש "מצנפת", הכהן ההדיוט חבש מגבעת [רלב"ג]. מחלוקת מעניינת עולה סביב גודל כיסוי הראש: הגישה המרכזית גורסת כי דווקא המצנפת של הכהן הגדול הייתה קטנה יותר, משום שהיה עליו להשאיר מקום פנוי במצחו להנחת תפילין ולציץ הזהב. לעומתו, הכהן ההדיוט שלא חבש ציץ, עטף את כל ראשו במגבעת גדולה יותר [ריב"א, הדר זקנים, חזקוני, ביאור יש"ר].
התכלית של כלל הבגדים מסוכמת במילים לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, שנועדו להפוך את הכהנים למכובדים בעיני העם [העמק דבר, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי דרישה זו מתייחסת ספציפית למגבעות שעל הראש, שדרשו יופי מיוחד [רשב"ם]. מנגד, יש שרואים בכך תנאי הלכתי לעבודה כולה: אם הבגדים אינם מכובדים ויפים, הם פסולים לעבודה [רלב"ג]. כפילות המילים מלמדת על שתי רמות של הקפדה: המילה לְכָבוֹד היא תנאי מעכב, שמשמעותו כי הבגדים אינם יכולים להיות קרועים או מרופטים, ואילו המילה וּלְתִפְאָרֶת מוסיפה רמה אידיאלית של מצווה, לפיה ראוי שהבגדים יהיו חדשים לגמרי [אור החיים].