בגדי הכהן הגדול, ובראשם חושן המשפט, אינם רק פריטי לבוש הדורים, אלא מערכת סמלית עמוקה המייצגת את כלל ישראל, את עקרונות הצדק ואת הקשר לבורא. שיבוץ האבנים בחושן נושא משמעויות פיזיות, מוסריות וקוסמיות, המדריכות את הכהן והדיין בעבודתם. יש שרואים באבנים אלו תזכורת למצב השלמות והנקיות מחטא של גן עדן, סמל הולם לכהן המבקש לכפר על עוונות העם [קאסוטו], ויש המקבילים את שנים עשר האבנים לשנים עשר המזלות [אם למקרא].
ההוראה וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן מתייחסת לאופן קביעת האבנים בחושן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהוכנו בחושן גומות ומשבצות מזהב שהקיפו את האבנים מכל צדדיהן, והאבנים מילאו את החלל הזה במדויק מבלי לבלוט. שיבוץ זה שונה מאבני האפוד, שהיו מוחזקות באמצעות שיניים כעין מזלג ולא שוקעו במלואן בתוך מסגרת [העמק דבר, מלבי"ם]. בנוסף, האבנים שובצו כשהן שלמות כפי שנבראו בטבע, ללא סיתות או חיתוך [מלבי"ם]. גישה שונה מציעה כי המילוי מתייחס דווקא לאותיות החקוקות על האבנים, שצריכות למלא את כל שטח האבן מבלי להותיר מקום ריק, תוך התאמת גודל הכתב לאורך השם הנחקק [אבן עזרא].
המילה טוּר מבטאת חיבור ושזירה של פרטים יחד [רש"ר הירש]. סידור האבנים ב־אַרְבָּעָה טוּרִים מקביל לארבע האמהות ולארבעת דגלי מחנות ישראל במדבר [בעל הטורים], וכן לארבע מחנות השכינה [אלשיך]. החלוקה לשורות של שלוש אבנים אינה מקרית; היא מסמלת את ההרכב המינימלי של בית דין בישראל, שעומד על שלושה דיינים. שילוב אבנים יקרות מאוד לצד אבנים פשוטות יותר נועד להזכיר לדיין שעליו להתייחס לתביעת ממון קטנה באותה רצינות שבה הוא נדרש לתביעת ענק. כמו כן, סידור השבטים על האבנים לפי סדר תולדותם מונע משוא פנים, ומדגיש שלפני המשפט כל השבטים, קטנים כגדולים, שווים לחלוטין [כלי יקר].
אף שקשה לזהות בוודאות מוחלטת את סוגי האבנים בימינו [ביאור יש"ר, שטיינזלץ, קאסוטו], הפרשנים מוצאים קשר עמוק בין תכונות האבן לבין השבט שנחקק עליה ב־הַטּוּר הָאֶחָד (השורה הראשונה).
האבן הראשונה, אֹדֶם, שצבעה אדום כדם, מיוחסת לראובן. צבעה מסמל את פניו שהאדימו מבושה כשחזר בתשובה על חטאו, וכן את עמידתו נגד שפיכות דמים כשהציל את יוסף מידי אחיו. בהקשר של עשיית משפט, אבן זו מורה לדיין לקנא כנגד עוון רציחה [תולדות יצחק, אלשיך].
האבן השנייה, פִּטְדָה, שגוונה ירוק, מיוחסת לשמעון. אבן זו נחשבת בטבעה כמקררת את הגוף ומרחיקה את האדם מן הזנות. היא ניתנה לשמעון כתיקון וכתזכורת לחטא בנות מואב, ומזכירה לדיין לעמוד בפרץ ולהקפיד על טהרת המחנה כנגד גילוי עריות [תולדות יצחק, אלשיך].
האבן השלישית, וּבָרֶקֶת, מיוחסת ללוי. שמה מעיד על כך שהיא נוצצת ומאירה כברק או כאש קודחת. היא מסמלת את שבט לוי המאיר את עיני ישראל בחכמת התורה, ואת קנאותו של השבט לעקור עבודה זרה, כפי שעשו בני לוי בחטא העגל [תולדות יצחק, אלשיך].