מלאכת הרכבת בגדי הכהן הגדול דורשת חיבור מדויק בין החלקים השונים. השלב הנוכחי מפרט את הדרך שבה יש לקשור את החושן, באמצעות השחלת שרשראות מיוחדות לתוך טבעות זהב הקבועות בקצותיו.
הביטוי עֲבֹתֹת הַזָּהָב מתייחס לשרשראות הקלועות מזהב במעשה עבות. הפרשנים מסכימים כי שרשראות אלו אינן פריט חדש, אלא הן אותן "שרשרות גבלות" שכבר הוזכרו בפסוקים הקודמים. הסיבה לאזכורן החוזר נובעת מכך שקודם לכן ציוותה התורה רק על עצם עשיית השרשראות, מבלי להסביר היכן בדיוק יש לקבע אותן בחושן. כעת, הכתוב משלים את ההוראה ומבאר את אופן החיבור המעשי: יש להכניס ולתחוב את הקצה האחד של כל שרשרת קלועה אל תוך הטבעות הנמצאות בקצות החושן.
ההוכחה לכך שמדובר באותו זוג שרשראות ולא בשני זוגות שונים, נלמדת מפרשת פקודי. שם, כאשר התורה מתעדת את עשיית החושן בפועל, השרשראות אינן מוזכרות פעמיים, מה שמעיד בבירור על כך שמדובר בפריט אחד בלבד שממלא את התפקיד הכפול של נוי וחיבור.
מבחינת נוסח המקרא, המילה וְנָתַתָּה נכתבת עם האות ה"א בסופה. כתיב מלא זה מאומת על ידי ספרי התורה המדויקים ומסורות המסורה העתיקות, המאשרות את תקינות הנוסח ושוללות טעויות העתקה שאירעו בחלק ממהדורות הדפוס הישנות.