בסיום הפירוט על בגדי הכהונה, התורה מציגה את עשיית המכנסיים. בשונה משאר הבגדים שנועדו להעניק כבוד ותפארת לכהן, המכנסיים נועדו לצורך אנושי ובסיסי של צניעות וכיסוי הגוף [חזקוני, שטיינזלץ, גור אריה, רש"ר הירש]. דרישה זו עומדת בניגוד גמור למנהגי עבודת האלילים של עמים קדומים, שכללו לעיתים עמידה בעירום מוחלט [קאסוטו]. מבחינה רעיונית, המכנסיים מכסים את החלקים החומריים והיצריים של האדם ועוטפים אותם בטהרה, ולכן לבישתם נועדה גם לכפר על חטאים של גילוי עריות [קיצור בעל הטורים, רש"ר הירש].
המילים וַעֲשֵׂה לָהֶם מלמדות שהציווי מופנה לאהרן ולבניו כאחד. בעוד שבשאר הבגדים ישנו הבדל במעמד ובפאר בין כהן גדול לכהן הדיוט, חובת הצניעות הבסיסית שווה אצל כולם ללא הבדל [רש"י, מזרחי, גור אריה].
הכתוב מצווה לעשות מִכְנְסֵי בָד. המילה בָד מתארת אריג העשוי מפשתן. הוא נקרא כך משום שחוטי הפשתן נארגים לבדם, ללא עירוב של חוטים מחומרים אחרים [הכתב והקבלה]. הבד היה צריך להיות עשוי מחוטים חדשים וכפולים שישה פעמים [תורה תמימה על התורה]. השימוש בחומר שנקרא "בד" רומז גם על הצורך של האדם להיות מובדל ויחידי, ולהתרחק מאיסורי ערווה [אלשיך].
מטרת המכנסיים היא לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה. צורתם דמתה למכנסי רכיבה של פרשים, הם היו רחבים, נקשרו למעלה באמצעות שרוכים מיוחדים, ולא היו בהם פתחים כלל, שכן חשיפת הגוף מהווה גנאי לבגדי הקודש [תורה תמימה על התורה, ביאור יש"ר, רלב"ג]. המכנסיים נעשו קצרים יחסית כדי שהכהנים לא ייכשלו בהליכתם בזמן העבודה [אבן עזרא]. מידותיהם היו מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם, כלומר ממעל למותניים ועד לקרבת הברכיים, כדי להבטיח כיסוי מוחלט של פלג הגוף התחתון [רלב"ג, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. אזכור איברים אלו מהווה גם הדרכה מוסרית לאדם, שעליו לשמור על צניעות יתרה בכל הנוגע למקומות אלו בגופו [אלשיך].
הפרשנים עומדים על כך שציווי המכנסיים מופיע בסוף, במנותק משאר הבגדים [ברכת אשר על התורה]. לכך ניתנו שני הסברים מרכזיים:
ראשית, מבחינה מעשית, בניגוד לשאר הבגדים שמשה הלביש בהם את הכהנים, את המכנסיים הכהנים לבשו בעצמם בעודם באזור החול, כדי שלא ייכנסו למשכן כשהם ערומים [אור החיים, העמק דבר].
שנית, מבחינה הלכתית, מכיוון שהמכנסיים אינם מוסיפים כבוד אלא רק מונעים גנאי, היה מקום לחשוב שחסרונם לא יפסול את עבודת הכהן. משום כך התורה דחתה את הציווי עליהם לסוף, כדי להסמיך אותם לאזהרת העונש המופיעה מיד בפסוק הבא. סמיכות זו באה ללמד שעל אף פחיתותם של המכנסיים ביחס לשאר הבגדים, כהן שעובד בלעדיהם נחשב כמי שאינו כהן, עבודתו פסולה והוא חייב מיתה בידי שמים [אור החיים, רש"ר הירש, פרדס יוסף].