שמות, פרק כ״ח, פסוק ל׳

הכהן הצטווה לתת אל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים, שהם אמצעי תקשורת ייחודי עם ה', בין אם מדובר בשם המפורש, באבני החושן עצמן או בגורלות, שדרכם התקבלו הכרעות לאומיות. שמם מעיד על פעולתם, שכן הם היו מאירים את אותיות התשובה על גבי החושן ומשלימים אותה על ידי הענקת רוח הקודש לכהן כדי שיבין נכונה את משמעות הצירוף. כך נָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר בירר והכריע בספקות הציבוריים והתפלל על העם שיזכו בדין. הדרישה שהחושן יהיה עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד, משמעה שמעבר למיקום הפיזי על החזה, הכהן נדרש לשאת את צורכי העם במחשבתו ברציפות בכל כניסה אל הקודש כדי שזכותם תסייע להם יום יום.