שמות, פרק כ״ח, פסוק כ״ט

הכהן הגדול אינו ניגש אל הקודש כאדם פרטי, וכאשר וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל החקוקים על האבנים, הוא משמש נציג של העם כולו ונושא את צורכיהם לפני ה'. בגד זה נקרא בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט משום שדרכו מוגדים משפטיהם של ישראל במטרה לעשות להם דין וצדק, והוא מונח עַל לִבּוֹ, המייצג את מרכז התודעה והזיכרון של האדם. נשיאת שמות השבטים בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ נועדה לעורר את זכותם, כדי שה' יזכור אותם ויפקוד אותם לשלום ולישועה. בניגוד לאבני האפוד שנועדו להביא ברכה ופרנסה במועדים, הזיכרון בחושן הוא לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה תָּמִיד, שכן הצורך להגן על העם ולתבוע את צדקתם אינו תלוי בזמן אלא נדרש בכל שעה ובכל רגע.