שמות, פרק כ״ח, פסוק א׳

ההוראה למשה וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אינה קריאה פיזית, אלא דרישה להבדיל ולהקדיש את אהרן ובניו ולהעלות את מעמדם לדרגה רוחנית הקרובה למעלתו הנבואית. משה, שאיבד את הזכות לכהן בעצמו, נדרש למנות את אַהֲרֹן אָחִיךָ באופן פומבי כדי להוכיח לעם שמדובר בגזירה אלוהית טהורה, וכן משום שאהרן הצטיין במעורבות ואהבת הבריות. הציווי להקדיש גם וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ מעורר מחלוקת אם זכו בתפקיד בזכות אביהם או בשל ראויותם העצמית, אך פירוט שמותיהם, נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, נועד להבהיר שרק הם נמשחו לתפקיד ולא צאצאים אחרים. תכלית הבדלתם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל היא לְכַהֲנוֹ־לִי, כלומר לשרת בקודש, תוך הדגשה שהשירות מוקדש לה' לעולמי עולמים בהיררכיה שבה אהרן הוא העיקר ובניו משמשים כעוזריו.