שמות, פרק כ״ח, פסוק י״א

אומן מומחה לאבנים יקרות נדרש לבצע מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן ולחקוק את האבנים בעדינות ובאופן ברור. חקיקה זו, המוגדרת פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח, נעשתה באותיות ישרות וקריאות ולא בכתב מראה, ויש הסבורים שכללה גם סמל ייחודי לכל שבט. מלאכת החריטה עַל־שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בוצעה מתוך כוונה מיוחדת לקדושת השמות, ולפי המסורת התאפשרה באמצעות תולעת השמיר שביקעה את האבן בדיוק על גבי אותיות הדיו שנכתבו מראש. לבסוף, כדי לקבע את האבנים לאפוד, הן צריכות להיות מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם, כלומר מוקפות בתושבת זהב או בשיניים האוחזות בהן בחוזקה, כך שיופיין נותר גלוי מכל כיוון.