שמות, פרק כ״ח, פסוק כ׳

השורה החותמת את החושן היא וְהַטּוּר הָרְבִיעִי, המורכב משלוש אבנים: תַּרְשִׁישׁ שהיא אבן שקופה או שצבעה כצבע הים, וְשֹׁהַם ירוקה ומבריקה, וְיָשְׁפֵה צבעונית ומנומרת. אבנים אלו מְשֻׁבָּצִים זָהָב, כלומר מוחזקות היטב בתוך מסגרות זהב שפעלו כמלקחיים והותאמו במדויק לצורתה הייחודית של כל אבן. הכתוב מדגיש כי האבנים יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם, כך שמסגרות הזהב תאמו בדיוק לעובי האבנים המרובעות ולא הותירו חללים ריקים בזוויות. כמו כן, דרישת השלמות מתבטאת בכך שהאבנים נותרו במלואן גם לאחר חריטת שמות השבטים, שנעשתה באופן פלאי שלא שרט או החסיר מחומר האבן. המבנה ההיררכי, שבו הזהב והאבנים היקרות משמשים רק מצע לאותיות, מלמד כי ערכה של התורה עולה על כל קניין חומרי.