שמות, פרק כ״ח, פסוק ג׳

משה מצטווה לפנות אל האומנים במילים וְאַתָּה תְּדַבֵּר, כדי להעניק למלאכת עשיית הבגדים תוקף ציבורי ולהראות שהוא מעביר את הכהונה לאהרן בלב שלם ובשמחה. אומנים אלו מוגדרים חַכְמֵי לֵב, שכן מעבר לכישרונם הם בעלי יראת שמים שחכמתם הפכה לטבעם השני. השימוש בלשון יחיד במילה מִלֵּאתִיו מצביע על כך שה' הפיח רוּחַ חָכְמָה בכל אומן בנפרד, או לחלופין שמילא את משה עצמו כדי שישפיע מרוחו עליהם. על האומנים הוטל הציווי וְעָשׂוּ את בִּגְדֵי אַהֲרֹן בכוונה טהורה, משום שהבגדים אינם סממן כבוד חיצוני אלא נועדו לְקַדְּשׁוֹ ולהכניסו מהותית לתפקיד, וכך לאפשר לו לשרת את ה' כפי שמתואר במילים לְכַהֲנוֹ לִי.