שמות, פרק כ״ח, פסוק י״ב

הכהן מצווה למקם אֶת־שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד, שהן הרצועות הרחבות של הבגד העולות מן הגב ומונחות על כתפיו. אבנים אלו משמשות בתור אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בשני מישורים משלימים. כלפי מעלה, נשיאת השמות החקוקים מעוררת את זכות השבטים לפני ה' כדי שיברך וירחם על העם. במקביל, הזיכרון מופנה אל הכהן עצמו, כדי שישמור את העם במחשבתו ויתפלל בעדם באופן תמידי. כך, כאשר וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהֹוָה עַל־שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן, הוא נושא את משא ההנהגה ומאחד את כל השבטים לאומה אחת הנשענת על זכות אבותיה.