שמות, פרק כ״ח, פסוק ט״ו

החֹשֶׁן מִשְׁפָּט הוא מעין נרתיק המונח על חזהו של הכהן הגדול, המשמש לבירור ספקות והכרעת שאלות ציבוריות על ידי ה', וכן נועד לכפר על עיוותי דין או לעשות שפטים באויבים. פריט זה נארג באומנות מורכבת שבה הצורות נראות משני צדי האריג, ולכן הוא מוגדר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. הציווי לארוג אותו כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד מורה להשתמש באותם חומרי גלם של האפוד, ומלמד שקלקול הדין במחשבת הלב חמור כמו עבודה זרה שעליה מכפר האפוד. החושן נארג מחוטים מורכבים שכל אחד מהם שזור מעשרים ושמונה חוטים דקים של זָהָב, תְּכֵלֶת, וְאַרְגָּמָן, וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, שהוא פשתן. מעבר ליופיים, חומרים אלו משמשים תזכורת מוסרית לדיין שלא לקחת שוחד, לזכור את נוכחות ה' במשפט ולהתייחס בשוויון מוחלט לכל אדם.