שמות, פרק כ״ח, פסוק מ״ג

העמידה לפני ה' מחייבת את הכהנים ללבוש את כלל בגדי הכהונה במסירות גופנית, כתנאי מהותי שבלעדיו העבודה פסולה לחלוטין. חובה זו חלה בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כלומר בכניסה שלמה של כל הגוף אל פנים ההיכל, או בגשתם לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ במקומות שבהם שורה השכינה. הכתוב מצווה כי הבגדים וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בזמן העבודה, ומזהיר כי כהן שיעבוד כשחסר לו בגד ייחשב לזר וייענש במיתה בידי שמים, כנאמר וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ. אזהרה חמורה זו חלה על כלל הבגדים, ומדגישה שאפילו חיסור של בגד סמוי שנועד רק לצניעות, כמו המכנסיים, חמור בדיוק כמו חיסור של בגדי הכבוד החיצוניים. קפידה זו נקבעה כגזירה מוחלטת ומעכבת לכל הדורות, שהיא חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.