תארו לעצמכם שהייתם לובשים בגד מיוחד ששם המשפחה שלכם חרוט עליו באותיות נוצצות וגדולות. איך הייתם מרגישים ללכת איתו? הכהן הגדול לבש על החזה שלו משהו מרגש אפילו יותר שנקרא חושן. היו עליו אבנים יקרות, אבל הן לא היו סתם תכשיט יפה. האבנים האלה ייצגו את שבטי ישראל והזכירו אותם תמיד לפני ה'. האנשים שתרמו את האבנים הקדישו אותן מראש בדיוק למטרה הזו, ולכן נאמר וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל־שְׁמֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל. היו בדיוק שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל־שְׁמֹתָם, כלומר שתים עשרה אבנים. לכל שבט הייתה אבן נפרדת משלו. המספר שתים עשרה מסמל משהו שתמיד נשאר וקיים, כמו שנים עשר החודשים בשנה.
השמות של השבטים נחרטו עמוק בתוך האבנים, פִּתּוּחֵי חוֹתָם, ממש כמו שחורטים על חותמת בולטת. האומן שהכין אותן היה צריך להתרכז ולכוון במיוחד לשם של כל שבט בזמן העבודה. סדר האבנים היה מחושב מאוד. הציווי אִישׁ עַל־שְׁמוֹ אומר שהן סודרו בצורה מסודרת, קודם ששת הבנים של לאה ואחר כך שאר האחים. אולי יצא לכם לחשוב, למה היה צריך לכתוב את השמות על החזה, אם הם כבר היו כתובים על אבנים אחרות שהכהן לבש על הכתפיים? התשובה היא שהאבנים שעל הכתפיים פנו כלפי מעלה אל ה', אבל אבני החושן פנו קדימה, כך שגם בני האדם יכלו לראות אותן. מעבר לזה, היה לחושן תפקיד חשוב מאוד. כשהכהן הגדול נכנס אל הקודש, ה' הביט באבנים שעל לבו ונזכר במעשים הטובים של עם ישראל. האבנים האלו שמרו על הכהן והגנו עליו, ממש כמו מלך שמלביש את הבן שלו בבגדי מלכות מיוחדים כדי שכולם יכבדו אותו.