קרה לכם פעם שהכנתם יצירה ופתאום גיליתם שיש לכם הרבה יותר מדי חומרים ממה שאתם באמת צריכים? זה בדיוק מה שקרה כשבני ישראל בנו את המשכן. בני ישראל כל כך התלהבו מההזדמנות לבנות בית לה', שהם הביאו את התרומות במהירות עצומה ומכל הלב. המילה מַרְבִּים מלמדת אותנו שהם הביאו המון, בלי הפסקה, מתוך אהבה טהורה. הם הביאו כל כך הרבה חומרים, עד שהתורה אומרת שהם הביאו מִדֵּי הָעֲבֹדָה, כלומר, הרבה יותר ממה שהיה צריך באמת כדי לבצע את העבודה.
האומנים, האנשים המוכשרים שבנו את המשכן, ראו את הערימות הגדולות והוכיחו עד כמה הם ישרים ונאמנים. במקום להעלים עין ולשמור את העודף לעצמם, הם מיד עצרו את העבודה והלכו לדווח למשה בעדינות. הם היו בעלי ניסיון וידעו שאת המשכן חובה לבנות בדיוק לפי המידות והמשקלים שה' קבע. אסור לגרוע, אבל גם אסור להוסיף. למשל, אם המנורה צריכה להיות עשויה מכמות מסוימת של זהב, אי אפשר פתאום לעשות אותה מכמות כפולה, כי זה יפסול אותה לגמרי.
כשמשה שמע את זה, הוא הראה איזו מנהיגות נפלאה יש לו. מנהיגים אחרים אולי היו שמחים לאסוף לעצמם עוד ועוד אוצרות, אבל למשה לא היה שום רצון לקחת לעצמו את הרכוש של העם. הוא מיד העביר קול במחנה וביקש מכולם להפסיק להביא תרומות, ובכך לימד אותנו לדורות כמה חשוב שמנהיגים ישמרו על כספו של הציבור ביושר ויאספו רק את מה שנחוץ באמת.