שמות, פרק ט׳, פסוק כ״ז

מתוך פחד עצום מסכנת המוות שבמכת הברד, וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא למשה ולאהרן באמצעות שליחים, מאחר שהם שהו מחוץ לעיר והוא עצמו פחד לצאת. בהצהרתו חָטָאתִי הַפָּעַם הוא סוף סוף מודה באשמתו לאורך כל הדרך, או לחלופין עדיין נאחז בגאוותו ומנסה לצמצם את חטאו לסירוב הנוכחי בלבד. פרעה מכריז כי יְהֹוָה הַצַּדִּיק משום שה' נהג בחסד והזהיר אותם מראש לתפוס מחסה, ואילו וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים מכיוון שהמצרים התעלמו מהאזהרה והפקירו חיים, וכן משום שהעם היה שותף מלא לעוון השעבוד מתחילתו. אף על פי שהווידוי נובע מאימה ויחלוף עם תום המכה, מלך מצרים מכיר לראשונה בשמו המפורש של ה' ומעיד בעצמו על צדקת הבורא.