שמות, פרק ט׳, פסוק כ״ג

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, כלומר כלפי מעלה אל עבר האוויר, ובכך חולל היפוך דרמטי בחוקי הטבע. וַיהוָה נָתַן קֹלֹת, שהם רעמים, קולות התפוצצות או סערה על טבעית שהעיפה אבני בָּרָד עצומות. בניגוד לטבעה לעלות, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, כאשר להבות פלאיות ירדו מטה ברצף כבד ובלתי פוסק ושרפו את ההרס שהותירו אבני הברד. באורח נס פגעו הקולות, הברד והאש בארץ באותו שבריר שנייה בדיוק כדי לקיים את המועד שהובטח למצרים, ולאחר מכן וַיַּמְטֵר יְהֹוָה בָּרָד שהוכן מראש באופן ממוקד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.