מגפה פתאומית וקטלנית מכה בלב הכלכלה והחברה המצרית. בשונה מהמכות הקודמות, מכה זו מתאפיינת בפגיעה ישירה ללא מתווכים, המכוונת אל חיות הבית שהיוו את עמוד השדרה של החיים במצרים, ואף שימשו עבורם כמושא לאלילות.
ההתערבות האלוהית מתוארת במילים יַד ה'. בניגוד למכת כינים שבה הכירו החרטומים כי מדובר ב"אצבע אלהים", כאן מתגלית ידו המלאה של ה' במלוא כוחה [אלשיך, קאסוטו]. ייחוד נוסף של מכה זו הוא שמשה ואהרן לא עשו שום פעולה פיזית לסימן, כגון הרמת המטה, אלא המעשה מיוחס ישירות לה' לבדו [שד"ל]. הדבר נועד להראות כי בעוד שבמכות קודמות, כמו הערוב, יכלו המצרים להסתתר במבצרים, מפני מכה ישירה משמים אין שום דרך להינצל [בכור שור]. השימוש בשם ה' המבטא רחמים, ולא בשם אלוהים המבטא דין, מסביר מדוע ניצלו עדרי ישראל למרות שגם הם רעו צאן שהיה נחשב לאליל מצרי [אלשיך]. המילה הוֹיָה משמעותה פועל בהווה, המבטא התרחשות פתאומית ומיידית שבה ידו הנסתרת של ה' מופיעה לפתע במציאות הגלויה [רש"י, שד"ל, רש"ר הירש, קאסוטו].
באשר למיקום המכה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת מפרשת את הפסוק כפשוטו, ולפיה המגפה פגעה אך ורק בבהמות שהיו בחוץ, ואילו הבהמות שהוכנסו לבתים ניצלו, עד שהומתו מאוחר יותר במכת ברד [רש"י, אור החיים, ביאור יש"ר, רלב"ג]. לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמכה פגעה בכלל הבהמות, גם באלו ששהו בבתים. התורה מציינת את השדה משום ששם נמצא רוב המקנה בדרך כלל [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, העמק דבר].
ההדגשה על השדה נועדה גם להעצים את גודל הנס. מכיוון שהמצרים תעבו רועי צאן, הם הרחיקו את הבהמות אל מחוץ לערים, סמוך לארץ גושן. שם, מקנה מצרים ומקנה ישראל רעו יחד והיו מעורבים זה בזה. למרות הקרבה הפיזית והאוויר המשותף, המגפה פגעה באופן סלקטיבי רק בבהמות המצרים [רמב"ן, רבנו בחיי, ביאור יש"ר]. בנוסף, ציון השדה מוכיח שהבהמות לא מתו בגלל אוויר דחוס ומעופש של העיר, אלא מגזרה אלוהית שפגעה בהן גם באוויר הפתוח [העמק דבר].
הפסוק מפרט את סוגי הבהמות הנפגעות: בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן. רשימה זו מייצגת את כלל התשתית המצרית: הסוסים מסמלים את כוח השלטון והצבא, החמורים משמשים לתעבורה פנימית, הגמלים לסחר חוץ במדבר, והבקר והצאן מספקים עבודה, מזון ולבוש [רש"ר הירש]. לגבי אזכור הגְּמַלִּים, אף שחוקרים מסוימים טענו שגמלים לא היו ידועים במצרים העתיקה משום שאינם מופיעים בציורים מתקופה זו, הפרשנים דוחים זאת ומסבירים שהגמלים שימשו בעיקר לנסיעות ארוכות למרחקים, ולכן לא תועדו באמנות המקומית שעסקה בחיי היומיום, אך הם בהחלט היו קיימים שם [אם למקרא, קאסוטו].
המכה מוגדרת כדֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד, מונח כללי למחלה קשה ומגפה קטלנית [אבן עזרא, שטיינזלץ, אבן עזרא הקצר]. בעוד שבמכת ערוב הובאו חיות טרף זרות כדי לפגוע במצרים, כאן מתו דווקא חיות הבית הרגילות שלהם, מה שהיווה גם עונש רוחני על כך שעבדו להן כאלים [ביאור יש"ר, צאינה וראינה]. יש המציעים כי מבחינה טבעית המגפה פרצה עקב זיהום האוויר והצמחייה מפגרי החרקים של המכות הקודמות, אך מדגישים כי העובדה שמקנה ישראל ניצל לחלוטין מוכיחה את אופייה הניסי והעל-טבעי של המכה [שד"ל].