לאחר שפרעה מתוודה על חטאיו ומכריז כי ה' הוא הצדיק, משה קורע את מסכת ההכנעה המדומה שלו. בדבריו, משה חושף את המציאות הפסיכולוגית העומדת מאחורי כניעתו הזמנית של מלך מצרים, ומבהיר לו כי מניעיו גלויים וידועים.
משה פונה לא רק למלך אלא מצהיר וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ, שכן הוא ראה שגם עבדי פרעה זלזלו באזהרת ה' והפקירו את מקניהם בשדה לפגיעת הברד [אור החיים]. הידיעה הברורה של משה כי פרעה יחזור לסורו, למרות וידויו המרשים, נבעה מכך שה' כבר רמז לו על מכות עתידיות שעתידות לבוא על מצרים. מציאות זו הוכיחה למשה שכניעתו הנוכחית של פרעה אינה שלמה, שכן אילו הייתה אמיתית, לא היה צורך במכות נוספות [אור החיים, אדרת אליהו, מלבי"ם].
בביאור המילים טֶרֶם תִּירְאוּן, מתגלעת מחלוקת יסודית בין הפרשנים. גישה אחת, אותה מוביל רש"י, מפרשת את המילה "טרם" במשמעות של "עדיין לא". לפי פשט זה, משה מטיח בפרעה ובעבדיו כי חרף כל מה שאירע, הם עדיין אינם יראים באמת את ה', והודאתם נבעה מהלחץ העצום ולא מכוונה כנה [רש"י, רשב"ם, ספורנו, נתינה לגר, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו].
מנגד, פרשנים אחרים חולקים על פירוש זה וטוענים כי המילה "טרם" משמעותה תמיד "קודם". לפי גישה זו, משה מצביע על דפוס התנהגות קבוע של פרעה: רק קודם שהמכה מוסרת, כל עוד הפחד מרחף מעל ראשו, הוא מפגין יראה. אך מיד עם סור המכה, כשיש הרווחה, יראתו מתפוגגת והוא חוזר למרוד [אבן עזרא, רמב"ן, רלב"ג, בעל הטורים, צרור המור]. גישה נוספת מפרשת את הדברים כנבואה לעתיד: קודם שתסכימו לבסוף לשלח את העם, תבוא עליכם יראה ופחד גדולים אף יותר ממכת הברד [בכור שור, חזקוני].
הפרשנים מדייקים בביטוי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים ומסבירים כי היראה שפרעה הפגין הייתה נחותה. לא הייתה זו "יראת הרוממות" מתוך הכרה בגדולת הבורא, אלא רק "יראת העונש" מפני דינו הקשה ומפני כובד המכה הפיזית [העמק דבר, ביאור יש"ר, קאסוטו].
רבים מהמפרשים קושרים את דברי משה בפסוק זה לפסוקים הבאים, המתארים את השמדת הפשתה והשעורה לעומת הישרדות החיטה והכוסמת. יש המסבירים כי הישרדותם של יבולי החיטה החיוניים נטעה בפרעה ובעבדיו תחושת ביטחון, שגרמה להם לחשוב שאין ביכולתו של ה' להשחיתם לגמרי, ולכן עדיין לא הגיעו ליראה אמיתית [חזקוני, צרור המור]. מאידך, יש המפרשים הפוך: מאחר שהפשתה והשעורה כבר הושמדו, פרעה הרגיש שאין לו עוד מה להפסיד ולכן הפסיק לירא מהעונש. על כך משיב לו משה כי החיטה והכוסמת עדיין קיימות, ויש לו סיבה טובה לחשוש מהמכה הבאה שתשחית גם אותן [מלבי"ם]. בנוסף, משה מבהיר לפרעה כי כיוון שיראתו אינה שלמה, ה' לא ייעתר למשאלתו הסמויה להפסיק רק את הברד ולהשאיר את הגשם החיוני לחקלאות המצרית, אלא יעצור את הכל בבת אחת כדי שלא יצא חוטא נשכר [כלי יקר].