האזהרה המופנית כלפי פרעה מציגה תנאי כפול לקראת המכה הבאה, המדגיש את עקשנותו הן בדיבור והן במעשה.
המילה מָאֵן משמעותה מסרב [ביאור שטיינזלץ], ומבחינה דקדוקית היא משמשת כאן כתואר [אבן עזרא הקצר]. הביטוי מַחֲזִיק בָּם מתפרש כאוחז בהם [רש"י]. השימוש במילה "בם" מצביע על אחיזה ותפיסה, שכן לו היה מדובר בחיזוק ידיהם היה נכתב "אותם" [לבוש האורה]. יש שציינו כי חסרה כאן מילה המובנת מההקשר, וכביכול נאמר שפרעה מחזיק בידם [אבן עזרא].
הפרשנים דנו במשמעותה המעשית של אחיזה זו. מחד גיסא, יש המבארים כי אין מדובר בתפיסה פיזית בכוח, אלא בכך שפרעה פשוט אינו מעניק להם רשות לצאת [מזרחי]. מאידך גיסא, יש המדגישים כי האחיזה נעשית בחזקה, תוך התעלמות מכך שה' הכריז על ישראל כעמו [ביאור יש"ר]. היבט נוסף של אחיזה זו קשור לעצם השעבוד, שכן גם אם פרעה הקל מעט מעול העבודה, הוא עדיין מחזיק בהם ומשתעבד בהם [העמק דבר].
הכפילות בפסוק בין הסירוב לאחיזה באה להדגיש שני שלבים שונים בהתנגדותו של פרעה. הסירוב מתייחס לתשובה השלילית הנאמרת בפה, ואילו האחיזה מתייחסת למעשה בפועל. ניסיון העבר במכת צפרדעים הוכיח שפרעה מסוגל להבטיח לשלח את העם ולא לסרב בדיבור, אך בפועל להמשיך להחזיק בהם. משום כך, הפסוק מפרט וכולל את שני המצבים גם יחד [מלבי"ם].
על התנהלות זו צפוי פרעה להיענש במידה כנגד מידה. מכיוון שהוא מתעקש וממשיך להחזיק בעם ישראל, יד ה' תחזיק ותכה בכל הרכוש אשר לו [קאסוטו].