מכת הברד מהווה נקודת מפנה דרמטית במערכת המכות, שכן היא מציגה מהפך קוסמי ואקלימי חסר תקדים המותאם במיוחד לטבעה של ארץ מצרים. המכה אינה רק אירוע של הרס, אלא הפגנת שליטה אלוהית מדויקת המשלבת בתוכה גם אזהרה ומידת רחמים.
ההכרזה כָּעֵת מָחָר נועדה לקבוע זמן מדויק להתרחשות המכה, כלומר בדיוק בשעה זו ביום המחרת, כדי להוכיח מעל לכל ספק שאין מדובר בתופעת טבע מקרית [מזרחי, ברטנורא, קאסוטו]. כדי להמחיש את הדיוק, משה שרט שריטה על הקיר ואמר לפרעה שכאשר תגיע השמש לאותו סימן בדיוק, יחל לרדת הברד [רש"י, מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים כי קביעת זמן מוחשית זו נדרשה כאן, בניגוד למכת דבר שבה המקנה היה פזור בשדות ולא ניתן היה להבחין ברגע המדויק של תחילת המגפה. קביעת השעה המדויקת נועדה למנוע מהמצרים להתמהמה, שכן אזהרה זו ניתנה מתוך חמלת ה' – מטרת הברד הייתה להשחית את יבול הארץ ולא להרוג את בעלי החיים והאנשים, ולכן ניתן להם זמן להכניס את המקנה לבתים ולהצילו [רמב"ן, בעלי ברית אברם, שפתי חכמים, גור אריה, העמק דבר].
עוצמת הפלא מודגשת במילים אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם. מצרים היא ארץ שאינה ניזונה ממי גשמים אלא ממי הנילוס, ותופעות של גשם שוטף וברד כמעט ואינן קיימות בה, אלא טל בלבד. עצם ירידת הברד היוותה שבירה מוחלטת של חוקי הטבע המוכרים למצרים ועוררה בהם חרדה עמוקה [רמב"ן, אבן עזרא, רש"ר הירש, הטור הארוך]. מעבר לכך, הברד עצמו לא היה רגיל, אלא הכיל בתוכו נס מורכב של אש ומים המעורבים יחד [העמק דבר, משכיל לדוד].
קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי היקף התקדים של המכה. גישה אחת גורסת כי הניסוח מצביע על כך שברד כזה אכן ירד במקומות אחרים בעולם, כדוגמת אבני הברד בימי יהושע או גופרית בסדום, אך במצרים היבשה הוא מעולם לא נראה [רמב"ן, הטור הארוך]. לעומת זאת, פרשנים אחרים קובעים כי סדר המילים מלמד שברד בעוצמה כזו לא ירד מעולם באף מקום בעולם, ועל אחת כמה וכמה שלא במצרים [רבנו בחיי, מלבי"ם, ביאור יש"ר].
התיאור נחתם במילים לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה, כלומר מאז שנוסדה מצרים והחלה להיות מיושבת [שטיינזלץ]. ביטוי זה מקבל משמעות מיוחדת לאור העובדה שמצרים, המוצפת תדיר על ידי הנילוס, דרשה עבודות תשתית ויסודות הנדסיים מיוחדים כדי שתהיה ראויה ליישוב מלכתחילה [שד"ל]. מעניין לציין כי ביטויים דומים לתיאור אירועים חסרי תקדים "מאז הוסדה" הארץ, היו שגורים מאוד בשפה המינהלית המצרית העתיקה [קאסוטו]. מבחינה דקדוקית, המילה הִוָּסְדָה מופיעה בצורה ייחודית של בניין נפעל עבר ללא מפיק באות ה"א, תוך חילוף של אות השורש יו"ד באות וי"ו [רש"י, שד"ל, מנחת שי].