ההכרזה על מכת הדבר מלווה בהצבת אולטימטום אלוהי מדויק. ה' אינו מנחית את המכה באופן פתאומי, אלא מציב חלון זמן ברור עד לביצועה. השהות הזו אינה מקרית, והיא נושאת בחובה משמעויות חינוכיות, כלכליות, ורוחניות.
המילים וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד מבטאות קביעת זמן קצוב ומוגדר לתחילת האות והמכה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], פעולה שנעשתה בפועל על ידי משה [קאסוטו]. הסיבה המרכזית להצבת זמן מוגדר מראש היא כדי לשלול את האפשרות שהמצרים יטענו כי מדובר במקרה עיוור או במחלת מדינה טבעית [רשב"ם, ביאור יש"ר]. בנוסף, בניגוד למכות אחרות שבהן ההכנה לקראתן ארכה זמן, מכת דבר מטבעה פועלת כליל וברגע אחד. לכן, ה' המתין ולא גזר את הגזרה מיד, שכן בדיבור האלוהי האמירה היא העשייה עצמה. ההמתנה נועדה להעניק לפרעה ולמצרים שהות לחזור בתשובה בטרם תנחת המכה [מלבי"ם].
לצד ההיבט האמוני, לזמן ההמתנה היו גם מטרות מעשיות. המילה לֵאמֹר רומזת לכך שמשה ואהרן נדרשו להודיע למצרים במפורש על מועד המכה, כדי לאפשר להם להציל את בהמותיהם ולהכניסן מן השדה הביתה [אור החיים]. מנגד, גישה אחרת מציעה כי חלון הזמן נועד לגרום למצרים המבוהלים למכור את מקניהם בזול לישראל, מה שמסביר כיצד יצאו בני ישראל ממצרים עם רכוש רב וצאן כבד [העמק דבר].
השימוש במילה מָחָר אינו מקרי. משה, שציפה להמשך סרבנותו של פרעה, לא נשא ונתן עמו אלא פשוט הציב עובדה מוגמרת [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לציון יום המחרת, יש שרואים בכך תוספת של יום אחד על שבעת הימים שבהם שימשה כל מכה, כהמשך ישיר לתוספת הימים שביקשו פרעה ומשה במכות הקודמות, כך שה' מקיים את דבריהם ומוסיף יום נוסף [שפתי כהן].
על המילים יַעֲשֶׂה ה' עולה השאלה מדוע הפסוק מנוסח בגוף שלישי ולא בגוף ראשון. ההסבר לכך הוא שה' קבע את המועד כדי שמשה יאמר זאת לישראל, או על פי תורת הסוד, שהשם המפורש כאן רומז לה' ולבית דינו הפועלים יחד להבאת המכה [רבנו בחיי].
המילה הַדָּבָר, הכתובה עם דגש באות דל"ת [מנחת שי], מכוונת למעשה למכת הַדֶּבֶר [קאסוטו]. יש המוצאים קשר אירוני במילה מוֹעֵד: משה דרש מפרעה לשחרר את ישראל כדי לחגוג מועד ולזבוח לה', ומשזה סירב, ה' קבע "מועד" משלו שבו ייזבחו וימותו אלילי המצרים, הלוא הם בהמותיהם, וממכה זו ואילך נפגעו כל תועבותיהם [בכור שור].