המכה השישית מהווה נקודת מפנה דרמטית במאבק הפסיכולוגי שבין הבורא למלך מצרים. לאחר שורת מכות, חוסנו הטבעי של המלך נשבר, ומתרחש שינוי מהותי במקור העקשנות שלו.
וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מדגישה את ההבדל בין פסוק זה למכות הקודמות. בחמש המכות הראשונות, פרעה הוא שהכביד את לבו בעצמו, בין היתר משום שהחרטומים עמדו לצידו וחיזקו את עמדתו כדי להתפאר בחכמתם. אולם כעת, במכת השחין, החרטומים עצמם נפגעו, התביישו להופיע בארמון, ופרעה נותר ללא תומכים. במקביל, הסבל הגופני של השחין היה כה בלתי נסבל, עד שבאופן טבעי פרעה לא יכול היה לעמוד בו. ללא התערבות, חוסנו היה פג והוא היה נאלץ לשלח את ישראל מתוך פחד וייסורי גוף [ספורנו, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
מכיוון שרכות הלב והכניעה היו נובעות מלחץ ולא מתשובה אמיתית, התערב הבורא באורח פלא וחיזק את רוחו כדי שיוכל לעמוד בסבל ולא יישבר. חיזוק זה, הבא לידי ביטוי בשימוש במילה "ויחזק" המורה על העצמה אלוהית ועל-טבעית, נועד לאפשר את המשך המכות והצגת כוחו של ה' בעולם [ביאור יש"ר, נחל קדומים]. יתרה מכך, מאחר שפרעה בחר לפשוע ולא לחזור בתשובה במכות הראשונות, נחתם דינו, וכעת הקשחת הלב ניתנת לו כעונש מאת ה' [רמב"ן, מלבי"ם], אף שהיא משקפת למעשה את רצונו הפנימי והמקורי של פרעה עצמו [קונטרס חיבה יתירה].
וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם. פרעה סירב לחלוטין להקשיב לתוכחתם של משה ואהרן ולא הסכים להקל את עול העבודה [העמק דבר]. בניגוד למכות מסוימות בעבר, הפעם פרעה כלל לא ביקש ממשה להעטיר בעדו בתפילה להסרת המכה. הסיבה לכך היא התערבותו הישירה של ה' בחיזוק לבו [אבן עזרא], או משום שזמן המכה היה קצר ממילא [הטור הארוך]. גישה נוספת מסבירה שפרעה פשוט סבר שמדובר באבעבועות רגילות, בדומה לכוויות, שיתרפאו מאליהן עם הזמן ללא צורך בתפילה או ברפואה מיוחדת [בכור שור, חזקוני].
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה. סיום זה, המחזיר את הכתוב לתבנית המוכרת של מחזור המכות הראשון [קאסוטו], מצביע על התגשמות ההבטחה המוקדמת של ה' למשה. בעוד שבמכות הקודמות משמעות הביטוי הייתה לעיתים שה' רק סיבב את האירועים כך שפרעה יקשה את לבו מעצמו, כאן מדובר בהתגשמות הדיבור המפורש של ה' – התערבות אלוהית ישירה המקשה את לב המלך [העמק דבר, רלב"ג].