החלטתו של ה' להשאיר את פרעה בחיים חרף מרידתו אינה נובעת מחוסר יכולת להענישו, וגם לא משום שפרעה אינו ראוי למוות. למעשה, מדובר בהשהיה מכוונת שנועדה להשיג מטרה חינוכית, היסטורית ועולמית כפולה: כלפי פרעה עצמו, וכלפי האנושות כולה.
המילה הֶעֱמַדְתִּיךָ משמעותה שקיימתי אותך, השארתי אותך בחיים, והסכמתי לעכב את העונש החמור המגיע לך [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. השארה זו בחיים נועדה בראש ובראשונה בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי. רוב הפרשנים מצביעים כאן על עקרון של מידה כנגד מידה: פרעה טען בתחילה "לא ידעתי את ה'", ולכן ה' משאיר אותו בחיים דווקא כדי להוכיח לו את שטותו, להכניע את לבו, ולאלץ אותו להכיר בשליטתו המוחלטת בעולם דרך המכות הבאות [רשב"ם, אור החיים, חזקוני, מלבי"ם, רלב"ג]. עם זאת, יש המדייקים כי המילה כֹּחִי רומזת לכך שבמצרים הראה ה' רק מקצת מגבורתו, בעוד שגבורתו המלאה והגדולה באמת שמורה לעתיד לבוא [רבנו בחיי]. גישה שונה לחלוטין מציעה ש"כוח" בהקשר זה מבטא דווקא את מידת הרחמים, אורך האפיים והחסד של ה', המעניק לפרעה הזדמנות לחזור בתשובה, שכן ה' אינו חפץ במות הרשע [ספורנו, הכתב והקבלה].
המטרה השנייה של השארת פרעה בחיים היא וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה סַפֵּר אינה ציווי ישיר לפרעה שישוטט בעולם ויספר את כבוד ה', שהרי על פי הפשט פרעה טבע בים ולא יכול היה לעשות זאת. במקום זאת, מדובר בשם הפועל (במשמעות של "למען יסופר"), המכוון לכך שהעדים לאירועים, המצרים שיישארו בחיים ושאר אומות העולם, הם אלו שיפיצו את סיפור המעשה לדורות הבאים [אבן עזרא, העמק דבר, ביאור יש"ר]. פרשנות ייחודית קושרת את המילה סַפֵּר לאבן הספיר הבהירה: כשם שהשמיים מתבהרים מעננים, כך המשפט שעושה ה' ברשעים מטהר את העולם מההסתרה, והופך את ההשגחה העליונה לגלויה, ברורה ובהירה לעין כל [הכתב והקבלה].
בסופו של דבר, עשיית הדין במי שמסרב בקשיות עורף לדבר ה', גורמת לכך ששם ה' מתעלה, משפטו הצודק מתפרסם, ובני אדם בכל הארץ לומדים לקח ומתקרבים לעבודתו [ספורנו, בעל הטורים, אור החיים, מלבי"ם, קאסוטו].