בהנפת מטה אחת מתעוררת סערה אימתנית המשנה את סדרי הטבע ושוברת את שגרת האקלים המצרי. המכה משלבת יסודות מנוגדים של אש, מים ורוח, הנוחתים בעוצמה חסרת תקדים על הארץ.
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּהוּ עַל־הַשָּׁמַיִם: אף על פי שה' ציווה על משה להטות את ידו, משה הבין שעליו לעשות זאת באמצעות המטה [העמק דבר]. הוא נטה את מטהו כלפי מעלה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], אל עבר חלל האוויר [הטור הארוך].
וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד: הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקולות הם רעמים עזים המלווים את הברד, ויש שרואים בביטוי זה תיאור פיוטי עתיק שבו הרעם נתפס כקולו של ה' [קאסוטו]. הרעמים הללו היו כה עוצמתיים עד שהם עצמם המיתו אנשים עוד לפני פגיעת הברד [צאינה וראינה], ויש שדרשו שהקולות מייצגים את ה' ופמלייתו של מעלה [חזקוני]. לעומת זאת, פרשנים אחרים סבורים כי אין מדובר ברעמים, אלא בקולות של סערה אדירה ורוח זעף, שדחפה את אבני הברד הקשות והגסות להכות בארץ בעוצמה רבה, כאילו נורו מתוך קלע [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, בכור שור, העמק דבר].
וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה: האש מתוארת כברקים מרובים [שד"ל, קאסוטו, ביאור שטיינזלץ] או כלפידי אש פלאיים ועצומים [רלב"ג, ביאור יש"ר]. הפרשנים מצביעים על כך שירידת האש לארץ עומדת בניגוד גמור לטבעה, שכן דרכה של אש לעלות תמיד כלפי מעלה [אבן עזרא, הטור הארוך, חזקוני]. תופעה זו מוסברת בכך שהאוויר הלוהט נדחף מטה בכוח ובכובד משקלו של הברד הנופל [ספורנו, הכתב והקבלה].
המילה וַתִּהֲלַךְ מופיעה בצורה דקדוקית חריגה, ולא בצורה הרגילה "ותלך". שינוי זה בא להדגיש את החוזק והכובד של המכה [הכתב והקבלה], לרמז על ירידה איטית, מתמשכת ובלתי פוסקת של להבות [רש"ר הירש], או כחלק מסגנון פיוטי קדום [שד"ל, קאסוטו]. לאש היה גם תפקיד הרסני משלים: בעוד הברד שבר את העצים והמית את החי, האש שרפה את הפגרים ואת העצים השבורים, כך שהמצרים לא יכלו להפיק תועלת אפילו משרידי המכה [ביאור יש"ר].
מכה זו יצרה שילוב ניסי ומהפך ביסודות הטבע. בדרך כלל, חוש הראייה מקדים את השמיעה, ולכן הברק נראה לפני שנשמע הרעם, וירידת ברד מהעננים אל הקרקע אורכת זמן. אולם כאן, כדי שהמצרים לא יחשבו שמשה משקר באשר לרגע המדויק של תחילת המכה, התרחש נס מיוחד: הרעם, הברק והברד הגיעו כולם לארץ באותו חלקיק שנייה [מלבי"ם]. בנוסף, המכה גרמה להיפוך של ארבעת היסודות – האש העליונה והזכה ירדה למטה והפכה לשפלה כעפר, תהליך שזיהם את האוויר והביא מחלות קשות על הגופים המורכבים מיסודות אלו [רבנו בחיי].
וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם: כפילות הפעלים בפסוק מוסברת בכך שבתחילה ה' "נתן" והכין את המכה באוצרות השמיים, ולאחר מכן "המטיר" אותה באופן ממוקד דווקא על מצרים [קאסוטו]. לחלופין, המילה "נתן" מתארת את הרגעים הראשונים והניסיים שבהם הברד והרעמים ירדו באופן מיידי, ולאחר מכן המילה "וימטר" מציינת שהברד חזר לרדת כדרך מטר טבעי, על פי חוקי הכובד והתנועה [מלבי"ם]. עצם יצירתה של כמות אדירה כזו של ברד בארץ מצרים, שבה תופעות אקלימיות כאלו אינן מוכרות כלל, היוותה איום על עצם טבעו של האקלים המקומי [רש"ר הירש].