שמות, פרק ט׳, פסוק כ״ג

מהי הסופה הכי חזקה שראיתם אי פעם? בדרך כלל בסערה יש גשם, אולי קצת ברד, וברקים בשמיים. אבל תארו לעצמכם סערה שבה כל חוקי הטבע משתגעים! משה מבין שעליו להשתמש במטה שלו, ולכן וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, הוא מרים את המטה שלו גבוה למעלה, אל עבר חלל האוויר. באותו רגע, וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, ה' מביא קולות של רעמים אדירים וברד כבד. ואז קורה דבר פלאי, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה. אש אדירה, כמו ברקים ענקיים או לפידים בוערים, יורדת אל הקרקע. הרי בדרך כלל אש תמיד מטפסת למעלה, נכון? אבל כאן הברד הכבד דחף את האוויר הלוהט ואת האש למטה. המילה המיוחדת וַתִּהֲלַךְ מלמדת אותנו שזו לא הייתה סתם מכה מהירה, אלא אש כבדה שהמשיכה לרדת לאט וללא הפסקה, ושרפה את העצים שהברד שבר. בדרך כלל בטבע אנחנו קודם רואים את הברק ורק אחר כך שומעים את הרעם, ולברד לוקח זמן לרדת מהעננים. אבל במכה הזו קרה נס מיוחד: הרעם, הברק והברד הגיעו לארץ בדיוק באותה שנייה! כך המצרים ידעו שמשה אמר את האמת לגבי הרגע המדויק שבו תתחיל המכה. בסוף, וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. ה' הכין את הסערה בשמיים, ואז כיוון אותה להכות בדיוק בארץ מצרים. זה היה מדהים ומפחיד במיוחד, כי במצרים כמעט אף פעם לא יורד גשם, ובטח שלא סערה כזו שמשנה את כל מה שהם הכירו.