שמות, פרק ט׳, פסוק כ״ד

מכת הברד הפגינה את שליטתו המוחלטת של ה' בבריאה באמצעות שילוב פלאי של כוחות מנוגדים. וַיְהִי בָרָד קפוא שירד יחד עם אש, והם פעלו בשלום זה עם זה כך שהמים לא כיבו את האש והיא לא המסה את הקרח. הייתה זו וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, בין אם כאש אלוהית המקיימת את עצמה, כברקים המבזיקים הלוך ושוב, או כאש שנוצרה מחיכוך הברד באוויר. האש בערה ממש בְּתוֹךְ הַבָּרָד, כשהיסודות מעורבים לחלוטין או כשהאש דולקת בתוך אבני ברד חלולות דוגמת נר בעששית. אירוע זה היה כָּבֵד מְאֹד וחסר תקדים בהיסטוריה המצרית הקדומה והמתועדת, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.