שמות, פרק ט׳, פסוק י״א

מכת השחין שברה את כוחם של חכמי מצרים, שניסו להתערב כדי להוכיח שפעולת משה ואהרן היא כישוף אנושי ולא גזירה מאת ה'. אולם וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין, הן משום שהפצעים על רגליהם מנעו מהם עמידה פיזית, והן משום שהתביישו במראם המצורע ונאלצו להסתגר בבתיהם. תבוסתם הייתה מוחלטת, שכן בניגוד לעבר שבו התייצבו מול משה, כעת נאלצו לסגת בבושת פנים ולא יכלו להגן על מומחיותם כרופאים. הכתוב מנמק זאת בכך שכִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם, כך שלא נותר במדינה שום אדם שעליו יכלו להדגים את כוחם. המכה פגעה בכל העם ואף בפרעה עצמו, והותירה את החרטומים מנוגעים לצמיתות.