שמות, פרק ט׳, פסוק ו׳

וַיַּעַשׂ ה' את המכה בעצמו וללא מתווכים, כדי להמחיש את השגחתו ולהכות ישירות בבהמות שהיו אלוהי המצרים. הקביעה כי וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרַיִם מתארת את מותן של רוב הבהמות או אלו שהושארו בשדות, ומדגישה שכל בהמה שמתה הייתה שייכת למצרים בלבד. ההפרדה המדויקת ניכרת בכך שוּמִמִּקְנֵה בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא־מֵת אֶחָד, אפילו כאשר העדרים רעו בסמיכות או כשמצרים ניסו להעביר את בהמותיהם לבעלות מדומה של ישראלים. הישרדותו המלאה של רכוש ישראל דווקא גרמה לפרעה להכביד את לבו, מתוך מחשבה שיוכל להחרים את בהמותיהם בכוח ולפצות על אובדנו.