איך יכול להיות ששתי כבשים עומדות באותו שדה, אוכלות בדיוק את אותו עשב, אבל רק לאחת מהן קורה משהו רע? זה בדיוק הפלא שקרה במכת הדבר.
במכה הזו, המילים וַיַּעַשׂ ה' מלמדות אותנו שה' הביא את המכה לגמרי בעצמו, בלי להיעזר במשה ובאהרן. המצרים נהגו להתפלל לבהמות ולהתייחס אליהן כמו לאלים, ולכן ה' פגע בבהמות שלהם ממש מול העיניים שלהם, כדי להראות להם שאין לחיות האלה שום כוח ואין מה לפחד מהן.
כאשר כתוב שנפגע כֹּל מִקְנֵה מִצְרַיִם, הכוונה היא לא שלא נשארה אפילו חיה אחת בכל מצרים, אלא שהרוב הגדול של החיות נפגעו. זו דרך שבה התורה מתארת מכה רחבה וקשה מאוד.
הדבר המדהים ביותר היה ההשגחה המדויקת של ה'. המילים וּמִמִּקְנֵה בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא־מֵת אֶחָֽד מתארות נס עצום. הבהמות של המצרים והבהמות של בני ישראל רעו ממש זו ליד זו, אבל ה' ידע בדיוק למי שייכת כל חיה ושמר על הבהמות של ישראל. אפילו מצרים שניסו לרמות ולהגיד שהחיות שלהם שייכות לישראלים כדי להציל אותן, גילו שזה לא עובד.
אולי תחשבו שנס כזה יגרום לפרעה להבין את גודל הטעות שלו ולשחרר את העם, אבל קרה בדיוק ההפך. כשפרעה ראה שלבני ישראל נשארו כל הבהמות שלהם בריאות ושלמות, הוא נהיה עקשן עוד יותר, כי הוא פשוט תכנן לקחת מהם את החיות בכוח כדי לפצות על מה שהמצרים איבדו.