יחזקאל, פרק י״ד, פסוק כ״ב

למרות החורבן הכבד שניחת על ירושלים, בחסדי ה' נוֹתְרָה־בָּהּ פְּלֵטָה, שהיא שארית של ניצולים המוגדרים כהַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת, בין אם מדובר בילדים שטרם התרגלו לחטוא ובין אם בצעירים בעלי חוסן גופני ששרדו את הדרך הקשה לבבל. כאשר הפליטים יגיעו אל הגולים הוותיקים ויתקיים הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם, מובטח להם כי וּרְאִיתֶם אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם, כלומר הם יבחינו בתכונותיהם הפנימיות ובמעשיהם הרעים בפועל ויווכחו כי הניצולים עדיין מחזיקים ברשעתם. הבנה זו תוביל לכך שוְנִחַמְתֶּם עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְרוּשָׁלַ͏ִם, שכן ראיית התנהגותם תרגיע את יגון הגולים ותגרום להם להצדיק את העונש הכבד. ההשלמה עם הדין תהיה על אֵת כׇּל־אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ, כאשר הכפילות של המילה הֵבֵאתִי מבחינה בין גלות יכניה המוקדמת שנועדה לטובה, לבין החורבן הנוכחי שבא אך ורק לשם ענישה.