יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק י״ג

המסחר השוקק של העיר צור משך אליו אומות רבות שהביאו לשווקיה את תוצרתן המקומית. האומות יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ, כלומר שימשו כסוחרים המוכרים ליחידים או כסוחרי בשמים. הם הביאו עמם את המשאבים הנפוצים בארצם, כאשר משך ותובל הביאו עבדים ושפחות המכונים בְּנֶפֶשׁ אָדָם, ויוון הביאה וּכְלֵי נְחֹשֶׁת. את אלו הם נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ, מונח שמשמעותו סחורת חליפין תמורת מרכולתה של צור, או לחלופין עירבון וביטחון שהשאירו הסוחרים בעיר עד שישלמו על הסחורות שלקחו למכור במקומות אחרים.