יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק כ״ט

בעקבות אסון הספינה הגדולה, נוטשים כל יורדי הים את כלי השייט שלהם ווְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם. נטישה זו מקיפה את כל ההיררכיה הימית: כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט האוחזים בעצי החתירה ומנהיגים סירות קטנות, מַלָּחִים האחראים על ספינות בינוניות, וכן כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם שהם רבי החובלים המנהיגים אוניות גדולות. הצוותים עוזבים את הים ואֶל־הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ, כלומר נעמדים על היבשה. עמידתם על הארץ נובעת מחרדה משתקת שמא יפקוד גם אותם אסון דומה, ולצד זאת מבטאת ייאוש כלכלי עמוק, שכן נוכח החורבן אין להם עוד צורך באוניות ואין לאן להוביל את סחורתם.