יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק ט״ו

בְּנֵי דְדָן, עם ששכן בדרום מערב אסיה הקטנה או ברודוס, היו רֹכְלַיִךְ אשר הפיצו את תוצרת העיר אל אִיִּים רַבִּים בסביבה. המונח סְחֹרַת יָדֵךְ מתאר את המסחר הענף, בין אם הכוונה לסוחרים מהאיים שהגיעו לסחור בעיר צור עצמה, ובין אם מדובר בסחורה ממשית מעשה ידי אומניה. בתמורה לתוצרת, הביאו הסוחרים מוצרי יוקרה כמו קַרְנוֹת שֵׁן, שהן שנהב פילים גדול המזכיר קרן או שילוב של קרני יעלים ועצמות פיל, וכן וְהׇבְנִים, מונח המתפרש כעץ יקר, כטווסים או כקרני חיה. את השפע הזה הם הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ באופן מחזורי וקבוע, כמנחת הכנעה והכרת טובה או כרווח ותשלום על הסחורה.