נבואה זו פותחת בציווי אלוהי אל הנביא לשאת קינה על חורבנה העתידי והמוחלט של העיר צור. דרכה של קינה היא להזכיר ולתאר את הגדולה והכבוד שאבדו, וכך ה׳ מנחה את הנביא לתאר את תפארתה של צור בטרם נפילתה (אברבנאל).
העיר מתוארת כמי שיושבת על מבואות הים, שכן מיקומה לא היה בלב הים כאי, אלא בקצהו, כאשר המים סובבים אותה מכל עבר. היא מכונה רוכלת העמים, משום שהייתה מרכז סחר עולמי שאליו הביאו סחורות וממנו ייצאו לאיים רחוקים. צור התפארה ביופייה המושלם, בחוצותיה וברחובותיה, ואמרה אני כלילת יופי, ביטוי המעיד על שלמות יופייה. יופי זה נשמר חרף מיקומה בלב הים, שכן בוניה השלימו את כל הדרוש לה מבלי שגלי הים יהרסו אותה.
כדי להמחיש את עוצמתה, הנביא ממשיל את העיר לספינה גדולה, יפה ועשירה, ומפרט את חומרי הבנייה המשובחים שמהם נבנתה. ברושים משניר שימשו לבניית לחותים, שהם לוחות העץ של הספינה. הראב"ע (מובא באברבנאל) מציין כי ספינות צור היו בנויות משתי שכבות של לוחות עץ המונחות זו על זו לשם חיזוק. ארז מלבנון נלקח כדי לעשות ממנו תורן, שהוא העץ הגבוה הנישא בספינה שעליו תולים את המפרש. הארז מוזכר בלשון יחיד לעומת הברושים ברבים, משום שהתורן הוא יחיד בעוד שלוחות הספינה רבים.
כמו כן, אלונים מבשן, שהם עצי ערמון קשים וחזקים, שימשו להכנת משוטיך, העצים הארוכים שבאמצעותם משיטים את הספינה. לבסוף, קרשך, שהוא הלוח החזק הממוקם באחורי הספינה ומשמש כהגה לכיוונה, נעשה משן פיל לשם כבוד ותפארת. שנהב זה הובא על ידי עדת אשורים מאיי כתיים, שהם איים הנתונים לשליטת הרומאים.