מערך ההגנה של העיר אינו משמש רק ככוח צבאי, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מפאר העיר והדרה. חומות העיר ומגדליה מאוכלסים בכוחות מגוונים המפגינים עוצמה ונוכחות, ובכך משלימים את יופייה החיצוני.
הפרשנים מסכימים כי בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ הם אנשי הצבא והלוחמים, הכוללים הן את בני ארוד והן את תושבי העיר עצמה או כוחות נוספים, שניצבו עַל־חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב כדי לשמור עליה מפני התקפות אויב מבחוץ [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. הפועל "היו" המופיע בהמשך הפסוק מתייחס הן לשומרים שעל החומות והן לאלה שעל המגדלים [מלבי"ם].
זהותם של הגַמָּדִים שניצבו בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ (מילה המופיעה בחלק מן הספרים בכתיב חסר ללא האות וי"ו [מנחת שי]) מעוררת מגוון רחב של פירושים. הגישה המרכזית רואה בהם אנשים ננסים וקצרי קומה, שמידתם כאורך אמת היד [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. הצבתם של שומרים נמוכים דווקא על המגדלים נועדה לאפשר להם לצפות על מחנה האויב מבלי שייראו וייפגעו מחיצים [מצודת דוד]. גישה אחרת מסבירה כי השומרים לא היו נמוכים באמת, אלא שמרוב גובהם העצום של המגדלים, הם נראו למתבוננים מלמטה כאנשים זעירים [מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים שאין מדובר בתיאור גובה, אלא בשם של אומה כדוגמת בני קפדוקיה, או בקבוצה הנקראת על שם מקומה או אומנותה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. פירוש ייחודי נוסף מזהה אותם כאנשים היורדים אל מצולות הים ומשערים את עומקו באמות [רש"י].
את שִׁלְטֵיהֶם, המפורשים לרוב כמגינים [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ] או כאשפות לאחסון חיצים [רש"י], הם תִּלּוּ בערימות רבות על החומות [רש"י, מלבי"ם].
באמצעות הפגנת הנוכחות הצבאית ותליית כלי הנשק, הֵמָּה כָּלְלוּ יׇפְיֵךְ והשלימו את יופייה של העיר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש בכך גם אמירה נוקבת: למרות שהעיר מתהדרת ביופייה המושלם, יופי זה אינו באמת שלה, אלא הוא מורכב ומקובץ מעמים זרים ושונים [מלבי"ם].