נבואה זו פונה אל צור, מעצמה ימית כלכלית, ומשרטטת את קוויה כעיר נמל שוקקת חיים שגאוותה העצומה היא שתוביל למפלתה. ה' פונה אל העיר ומפרט את מקורות כוחה ויוהרתה.
המילה הישבתי נכתבת במסורת עם אות יו"ד יתרה, אך נקראת כ"היושבת" [מנחת שי]. מיקומה של צור הוא עַל מְבוֹאֹת יָם, כלומר על הנמל המשמש כשער כניסה לבואן של הספינות [מצודת ציון, רד"ק]. ייחודה של צור, בניגוד לערי חוף רבות אחרות, הוא בכך שהיא עיר נמל אידיאלית שבה הספינות יכולות להתקרב ממש עד לחומות ולשערים [רש"י].
בזכות מיקומה, צור הפכה להיות רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים, סוחרת בינלאומית המעבירה סחורות לארצות רחוקות מעבר לים [שטיינזלץ]. הפרשנים מציגים מודלים שונים לאופן שבו ניהלה צור את המסחר שלה. גישה אחת מתארת את צור כמתווכת בלעדית וריכוזית: סוחרים שהגיעו מאזורים שונים לא הורשו לסחור ישירות זה עם זה, אלא תושבי צור קנו מהם ומכרו להם בחזרה [רש"י]. גישה אחרת מדייקת את המונח "רוכלת", ומסבירה שצור נהגה לקנות סחורות בסיטונאות מהסוחרים הגדולים שעגנו אצלה, ולהפיץ אותן הלאה אל האיים השונים כרוכל המוכר ליחידים [מלבי"ם].
מתוך עושרה הרב, צור מתגאה ומכריזה: אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי. המונח כלילת נגזר מהמילה "כל", ומבטא שלמות מוחלטת וחיבור של כל מיני היופי והטוב [מצודת ציון, מלבי"ם]. צור משבחת את עצמה ומתפארת בכך שהיא כלילת שלמות [רד"ק]. פרשנים מציינים את הניגוד ההיסטורי והרוחני באמירה זו: התואר "כלילת יופי" היה שמור עד כה לירושלים, וכעת צור מנכסת אותו לעצמה בגאווה [רש"י]. אולם קיים הבדל מהותי: בעוד שעל ירושלים כל העולם העיד שהיא מכלל יופי, צור היא זו שמעידה כך על עצמה [חומת אנך].
התפארות זו של צור היא שקרית, שכן היא מייחסת את היופי וההצלחה לעצמה בלבד [מלבי"ם]. גאווה זו על אוצרה הרב היא שתוביל בסופו של דבר לאובדנה, מפלתו של היופי המדומה שתתואר בהמשך הנבואה באמצעות דימוי של צור לאוניית פאר משוכללת שטובעת בלב ים [שטיינזלץ, חומת אנך].