המסחר הענף של העיר צור משך אליו סוחרים ממדינות שונות, שהביאו עמם סחורות מגוונות ואיכותיות. מתוך כך, מפורט טיב הסחר עם המדינות וְדָן וְיָוָן [רש"י].
באשר למילה מְאוּזָּל, הפרשנים חלוקים בדעתם ומציגים שלוש גישות עיקריות. הגישה הראשונה רואה במילה תיאור של פעולה, ומפרשת אותה מלשון הליכה ותנועה מתמדת. לפי פירוש זה, מדובר בסוחרים הנודדים ממקום למקום בשיירות מסחר [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון]. הגישה השנייה מפרשת את המילה כסוג של חומר גלם יוקרתי, ומסבירה כי מדובר בחוטי משי טוויים. השם נובע מכך שהמשי נמשך ונוזל מגוף התולעת [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה שלישית ונוספת מציעה כי זהו שמו של מקום גיאוגרפי מסוים [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, המילה נכתבת עם האות וי"ו ודגש באות זי"ן, והמילה נָתָנּוּ שבאה אחריה מנוקדת בדגש באות נו"ן כדי לפאר את הקריאה בשל ההפסק במשפט [רד"ק, מנחת שי].
המילים בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ מתארות את פעולת הסחר עצמה: אומות אלו היו בין הסוחרים שהביאו את סחורותיהם אל בְּמַעֲרָבֵךְ, כלומר אל תוך החנויות והשווקים של העיר [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
בין הסחורות שהובאו נמנה בַּרְזֶל עָשׁוֹת. הפרשנים מסבירים כי מדובר בברזל זך, מבריק ומזהיר באיכותו [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. מבחינת צורתו, הברזל הגיע יצוק כגושים מוצקים או כעששיות [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ויש המזהים אותו ספציפית כברזל הודי משובח [רש"י, רד"ק]. בנוסף לברזל, הסוחרים הביאו עמם גם קִדָּה וְקָנֶה, שהם שמות של צמחי בושם ריחניים שבהם סחרו בשווקי העיר [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].