המשל המדמה את העיר צור לאוניית פאר עובר כעת מתיאור חומרי הגלם שמהם נבנתה, אל תיאור הצוות האנושי המפעיל אותה. ניכרת חלוקת תפקידים ברורה בספינה, המבוססת על מיומנות, מעמד ומוצא גיאוגרפי.
יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד (ארוד הוא שם של מקום [מצודת ציון]) הָיוּ שָׁטִים לָךְ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לאוחזי המשוטים המניעים את הספינה. בעוד ש[מלבי"ם] רואה בכך עדות לכך שצור נשענה על עמים אחרים לצורך תפעולה השוטף, [אברבנאל] מדגיש דווקא את פארה של הספינה: אפילו החותרים, תפקיד השמור לרוב לאנשים פשוטים, היו סוחרים נכבדים מצידון ומארוד שהיו בקיאים בהנהגת ספינות [מצודת דוד]. לפי תרגום יונתן המובא ב[רד"ק], מטרת חתירתם של זרים אלו הייתה להביא סחורות אל העיר צור.
לעומת זאת, המלאכה המורכבת יותר הופקדה בידי המקומיים: חֲכָמַיִךְ צוֹר הָיוּ בָךְ הֵמָּה חֹבְלָיִךְ. המילה צור משמשת כאן כפנייה ישירה לעיר [רד"ק, מצודת דוד]. בניגוד לעבודת הכפיים של החותרים הזרים, מלאכת הניווט הדורשת חשיבה ותבונה רבה בוצעה על ידי כישרונותיה של העיר עצמה, ולא היה לה צורך לייבא חכמים מארצות אחרות [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. [מלבי"ם] מפרש זאת באופן מטפורי, שהחובלים המנווטים הם למעשה מנהיגי העיר, שריה ומלכיה.
המונח חֹבְלָיִךְ נגזר מהמילה חבל [מצודת ציון], והפרשנים מסבירים כי מדובר באנשים המושכים בחבלי המפרש כדי לנטות אותו במדויק מול הרוח, פעולה הדורשת חכמה ומיומנות רבה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, תפקיד זה כולל את אחיזת ההגה של הקברניט, כדי לכוון וליישר את מסלולה של האונייה בים [רש"י, רד"ק].