חורבנה המוחלט והפתאומי של צור מכה בתדהמה את העולם כולו, ומביא לקצה את המעצמה הכלכלית ששלטה בימים. הפסוק מתאר את תגובתם של סֹחֲרִים בָּעַמִּים, סוחרי האומות השונות שפעלו ביבשה [מלבי"ם], לנוכח האסון.
הסוחרים שָׁרְקוּ עָלָיִךְ. פעולת השריקה נעשית על ידי כיווץ השפתיים [מצודת דוד, מצודת ציון], והיא מבטאת השתוממות עמוקה לנוכח קריסתה הבלתי נתפסת של עיר כה מרכזית [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי זוהי תגובה מקובלת כשרואים אובדן של דבר חשוב שחלף ועבר מן העולם [רש"י, מצודת דוד], וכן תגובת כעס וצער של הסוחרים על אובדן המסחר שלהם [מלבי"ם].
מצבה של העיר מתואר במילים בַּלָּהוֹת הָיִית. המילה "בלהות" היא היפוך אותיות של המילה "בהלות" [מצודת ציון]. הפרשנים מציעים שני כיוונים להבנת ביטוי זה: הגישה המרכזית היא שקורותיה של העיר, שהיו בעבר סמל לעושר, גדולה וביטחון עצמי שאנן, הפכו כעת לסיוט ולמצב מלא בבהלה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת בדרך מטאפורית, לפיה העיר הפכה להיות כמו שד או רוח בלהה שמציאותה קיימת כעת רק בדמיון [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בקביעה המוחלטת וְאֵינֵךְ עַד־עוֹלָם. צור חדלה מלהתקיים ולא תשוב לעולם לקדמותה [מצודת דוד]. כל נכסיה, עסקיה ועוצמתה ירדו לטמיון [ביאור שטיינזלץ], והיא נעלמה כליל כאילו הייתה רוח שפרשה כנף וחלפה מן העולם לנצח [מלבי"ם].