מקור העושר וההצלחה הופך באחת לגורם הישיר לאובדן ולחורבן, תוך שימוש בדימוי טראגי של אונייה טרופה. הפרשנים מסכימים כי ישנה אירוניה מרה במפלה זו: כשם שהגדולה והעושר הגיעו מן הים, כך גם השבר בא בעקבות מי הים ששטפו והטביעו הכול.
המילים עֵת נִשְׁבֶּרֶת מתארות ברובד הפשוט את שבירתה של האונייה, אך הן טומנות בחובן גם משמעות מטאפורית. העת עצמה נשברת, כלומר תקופת ההצלחה והשגשוג נקטעה באחת והגיעה אל קצה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. השבירה הזו מגיעה מִיַּמִּים, כתוצאה ישירה ממי הים המשברים את האונייה במצולות [מצודת דוד].
האובדן הוא מוחלט ואינו מותיר פליט. מַעֲרָבֵךְ וְכָל קְהָלֵךְ מתייחס לאובדן הכפול, הן של הסחורות והרכוש והן של האנשים עצמם. כל הקהל ששהה בתוכה נפל אל מעמקי המים, איש לא נעדר מן האסון וכולם אבדו יחד במצולות [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].