פסגת ההצלחה והעושר העצום של צור מתחלפים בבת אחת בנפילה חדה וקטלנית. דימוי האונייה המפוארת, שייצג את עוצמתה הכלכלית של העיר, הופך כעת לזירת אסון, כאשר שאיפתה הבלתי פוסקת של צור להתעשרות היא זו שמובילה לטביעתה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה הַשָּׁטִים והאופן שבו הגיעה צור אל סופה. גישה אחת מפרשת את המילה מלשון שיוט והנהגה במים. מנהיגי הספינה ומשיטיה הם שהובילו אותה אל בְּמַיִם רַבִּים – אל עומק הים, שהוא מקום סכנה [מצודת דוד, מצודת ציון]. יש המזהים מנהיגים אלו עם הערים השכנות צידון וארוד, אשר מתוך קנאה בגדולתה של צור סייעו למפלתה והובילו אותה לאבדון [מלבי"ם]. מנגד, גישה אחרת מפרשת את המילה הַשָּׁטִים מלשון ביזה ושלל. לפי פירוש זה, הכתוב מתאר את האויבים שבאו לבזוז את העיר, והביטוי בְּמַיִם רַבִּים אינו אלא משל לצרות העצומות והרבות שהמיטו עליה [רד"ק, אברבנאל].
כאשר הספינה נמצאת בלב הים, עמוסה לעייפה וסובלת ממשא כבד של אוצרות, מכה בה רוּחַ הַקָּדִים – הרוח המזרחית העזה שוברת אותה מבלי יכולת להינצל. זאת משום שבניגוד לסערה הקרובה לחוף, בלב הים אובדת כל תקווה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. רוח זו והשבר בלב הים מסמלים את הפורענות שבאה על צור כעונש על כך שגבה לבה בעקבות עושרה הרב [רש"י].
ברובד ההיסטורי, הרוח העזה וההרסנית מסמלת מלך תקיף וחזק שהחריב את העיר. בעוד שיש מי שמזהה את הרוח הזו עם נבוכדנצר מלך בבל [רד"ק], יש הסבורים כי מדובר ברמז לאלכסנדר מוקדון, שניצל את הים עצמו כדי להבקיע את חומות צור ולהטביע אותה כליל [אברבנאל].